דמיינו את מדינות העולם כמו שחקנים על לוח משחק ענק. חלקם חברים, חלקם יריבים, ורבים מהם פשוט מנסים לדאוג לעצמם. באזור שלנו, במזרח הים התיכון, מתרקם בשנים האחרונות סיפור מרתק על חברות חדשה בין ישראל, יוון וקפריסין. זהו סיפור על אינטרסים משותפים, אתגרים דומים, והבנה שכאשר עובדים יחד, כולם חזקים יותר. לאחרונה, החברות הזו עולה מדרגה, עם דיבורים על תוכניות גדולות ומשותפות לעתיד.

מה כוללת התוכנית הגדולה?

אחד הרעיונות המרכזיים שעלו לאחרונה הוא האפשרות שיוון תיקח חלק פעיל בתוכנית "היום שאחרי" בעזה. אל תדמיינו חיילים יוונים נלחמים; הרעיון הוא שונה לגמרי. מדובר על שליחת כוחות עזר, כמו מהנדסים ואנשי בנייה, שיסייעו בשיקום האזור לאחר שהמצב הביטחוני יאפשר זאת. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטאקיס, דנים ברעיונות אלה בפגישותיהם.

הרעיון הוא להקים 'כוח ייצוב בינלאומי', שזה בעצם צוות של מומחים ממדינות שונות שיגיעו לסייע בשמירה על היציבות ובבנייה מחדש. הנוכחות של יוון, מדינה אירופאית עם קשרים טובים גם עם ישראל וגם עם מדינות ערב, נחשבת ליתרון גדול. זה כמו להביא לדיון משפחתי מורכב מגשר ניטרלי שכולם סומכים עליו.

למה דווקא יוון?

אז למה שיוון תרצה להתערב במצב כל כך מורכב? התשובה קשורה לשינוי בתפיסה של יוון את עצמה. בשנים האחרונות, יוון החליטה שהיא רוצה להיות שחקנית משפיעה ופעילה יותר במזרח התיכון, ולא רק שכנה שקטה. פרופסור סוטיריס סרבוס, יועצו של ראש ממשלת יוון, הסביר שישראל ומדינות מפתח אחרות מעדיפות לראות את יוון מעורבת, כי היא נתפסת כגורם אחראי ומאזן.

בנוסף, חשוב לזכור את ההקשר הרחב יותר. הברית בין ישראל ליוון אינה רק על עזה. היא נוגעת לאנרגיה, לכלכלה, ובעיקר – לאסטרטגיה. שתי המדינות, יחד עם קפריסין, חולקות אתגר משותף וגדול: ההתנהלות של טורקיה באזור.

האתגר הטורקי: הסיבה העיקרית להתקרבות

כמו בסיפורים רבים, גם כאן יש גורם חיצוני שמניע את העלילה. במקרה הזה, מדובר בטורקיה, תחת הנהגתו של הנשיא ארדואן. טורקיה שואפת להגדיל את השפעתה במזרח התיכון ובים התיכון, מדיניות המכונה 'דוקטרינת המולדת הכחולה'. מדיניות זו גורמת למתחים רבים, במיוחד עם יוון.

סכסוך על גבולות ימיים

דמיינו שאתם ושכן שלכם גרים ליד אגם, ואתם לא מסכימים איפה עובר הגבול בתוך המים. עכשיו דמיינו שמתחת לאגם יש אוצר. זה בדיוק המצב בין יוון לטורקיה. הן חלוקות על הגבולות הימיים סביב האיים היווניים, ובאזורים אלה יש מרבצי גז טבעי יקרי ערך. המתח הזה כל כך גבוה, שלפעמים הוא מגיע כמעט לעימות צבאי.

גם ישראל מוטרדת מהשאיפות של טורקיה, שתומכת בגורמים שונים באזור שישראל רואה בהם איום. לכן, נוצר אינטרס משותף ברור לישראל, יוון וקפריסין: ליצור 'משקל-נגד' להשפעה הטורקית. הן מבינות שאם יעמדו יחד, יהיה להן קול חזק יותר והן יוכלו להגן טוב יותר על האינטרסים שלהן.

ברית משולשת: צבא, כלכלה ואנרגיה

ההתקרבות הזו באה לידי ביטוי בכמה תחומים מרכזיים. בתחום הצבאי, מתקיימים תרגילים אוויריים וימיים משותפים, וישראל אף מוכרת ליוון מערכות הגנה אוויריות מתקדמות. ישנם אפילו דיווחים על תוכנית להקמת כוח תגובה מהיר משותף של שלוש המדינות, שיכלול ספינות, מטוסים וכ-2,500 אנשי צבא, במטרה להגן על תשתיות חיוניות כמו אסדות גז ונתיבי סחר.

בתחום האנרגיה, המדינות משתפות פעולה בפרויקטים להפקת גז טבעי מהים התיכון והעברתו לאירופה. זהו פרויקט בעל חשיבות כלכלית ואסטרטגית עצומה, והוא דורש ביטחון ויציבות שהברית המשולשת שואפת לספק. בסופו של דבר, מה שאנו רואים הוא לא רק תגובה לאתגר, אלא בנייה של שותפות ארוכת טווח. ישראל, יוון וקפריסין מבינות שהעתיד שלהן קשור זו בזו, ושהים התיכון יכול להיות ים של שיתוף פעולה ושגשוג, ולא רק של מתחים.