כולנו מכירים את ההרגשה הזו אחרי מבחן גדול שלא הלך כמו שרצינו, או אחרי הפסד במשחק כדורסל חשוב. הדבר הראשון שעושים הוא לחשוב: מה יכולנו לעשות אחרת? איפה טעינו? איך נהיה טובים יותר בפעם הבאה? התהליך הזה של למידה מטעויות הוא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים, והוא נכון לא רק לתלמידים וספורטאים, אלא גם לארגונים גדולים ומורכבים כמו צבא ההגנה לישראל.

בעקבות המצב הביטחוני המורכב שהחל בשבעה באוקטובר, צה"ל עובר בדיוק תהליך כזה, אבל בקנה מידה עצום. המפקדים הבכירים ביותר מבינים שכדי להגן על המדינה בצורה הטובה ביותר, אסור להיתקע במחשבות ישנות. הם רוצים לוודא שהצבא תמיד יהיה ערני, יצירתי ומוכן לכל תרחיש, גם לכזה שנראה דמיוני. לכן, ראש אגף המבצעים במטכ"ל, האלוף איציק כהן, החליט על מהלך מיוחד: הקמת שני צוותים חדשים שתפקידם הוא לנער את המערכת ולוודא שהיא חדה ומוכנה מתמיד.

הבעיה: קיבעון מחשבתי, או "קונספציה"

לפני שנצלול לפתרון, בואו נבין את הבעיה. אחת הסכנות הגדולות ביותר עבור כל ארגון שצריך להתמודד עם אתגרים היא "קיבעון מחשבתי", או במילה צבאית – קונספציה. דמיינו שאתם משחקים משחק אסטרטגיה במחשב, והיריב שלכם תמיד תוקף מהצד הימני. אחרי כמה משחקים, אתם עלולים להתחיל לחשוב שהוא תמיד יתקוף מימין, ולהשקיע את כל ההגנות שלכם שם. אבל מה יקרה ביום שהוא יחליט להפתיע ולתקוף מהשמאל? סביר להניח שתהיו לא מוכנים. זוהי קונספציה: הנחה שמתקבעת אצלנו בראש ומונעת מאיתנו לראות אפשרויות אחרות. בחיים האמיתיים, ובמיוחד בנושאי ביטחון, קיבעון כזה יכול להיות מסוכן מאוד. כדי למנוע זאת, צה"ל מקים כעת שני צוותים שיעזרו לכולם לחשוב אחרת.

הפתרון: צוות חשיבה וצוות בקרה

האלוף כהן החליט להקים שני צוותים, שבראשם יעמדו קצינים בכירים במילואים בעלי ניסיון רב מהלחימה האחרונה. המטרה היא להביא מבט רענן ומנוסה מבחוץ.

צוות החשיבה: ה"מה אם?" של הצבא

הצוות הראשון הוא צוות החשיבה. אפשר לחשוב עליהם כעל "צוות ה'מה אם?'". תפקידם הוא לשבת בצד, להסתכל על כל התוכניות וההערכות של הצבא, ולשאול את השאלות הקשות: "ומה אם האויב יעשה משהו שאף אחד לא חושב עליו?", "מהי נקודת התורפה הכי גדולה שלנו שאנחנו לא רואים?", "איך אפשר לפתור את הבעיה הזו בדרך שאף אחד עוד לא חשב עליה?".

הצוות מורכב מאנשי מילואים שמגיעים מתחומים שונים ובעלי ידע מגוון. הם לא חלק מההיררכיה היומיומית, ולכן הם יכולים לאתגר את המחשבה של המפקדים הבכירים בלי לחשוש. המטרה שלהם היא להציג "דגלים אדומים" – כלומר, להתריע על סכנות פוטנציאליות שהמערכת אולי מפספסת. זה כמו שבטיול שנתי, בזמן שכולם מתכננים את המסלול הכיפי, יש מישהו שאחראי לחשוב על כל מה שעלול להשתבש – גשם פתאומי, חוסר במים, מישהו שנקע את הרגל – ולהכין פתרונות מראש.

צוות הבקרה: מוודאים שהתוכנית מגיעה לשטח

הצוות השני הוא צוות הבקרה. אם צוות החשיבה עוסק ברעיונות, צוות הבקרה עוסק במעשים. אחד הלקחים החשובים מהתחקירים הוא שלפעמים, גם כשיש תוכניות והוראות מצוינות מהמפקדה הבכירה (המטכ"ל), הן לא תמיד מיושמות במלואן בשטח, אצל החיילים במוצבים ובבסיסים.

תפקידו של צוות הבקרה הוא פשוט: לנסוע לשטח, לבקר ביחידות השונות בגבולות המדינה, ולבדוק שההוראות אכן מובנות ומבוצעות כהלכה. הם מוודאים שאין פער בין מה שתוכנן לבין מה שקורה בפועל. זה קצת כמו מורה שנתן הוראות ברורות לפרויקט, ואז עובר בין התלמידים בכיתה כדי לראות שכולם הבינו את המשימה ועובדים בכיוון הנכון. הצוות הזה יעזור לסגור פערים ולוודא שהמכונה הצבאית עובדת בצורה מתואמת ויעילה, מהקודקוד ועד אחרון החיילים.

למה זה כל כך חשוב?

הקמת הצוותים האלה היא סימן לבגרות ולחוזק. היא מראה שצה"ל לא מפחד להסתכל במראה, להודות בטעויות ולעשות שינויים עמוקים כדי להשתפר. בעולם שמשתנה כל הזמן, היכולת להיות גמיש, יצירתי וביקורתי כלפי עצמך היא המפתח להצלחה. הצעדים האלה נועדו לבנות צבא חכם יותר, שחושב, שואל שאלות ולא מקבל שום דבר כמובן מאליו. בסופו של דבר, המטרה של כל המהלך הזה היא אחת: לחזק את ביטחון המדינה ולוודא שכל האזרחים, וביניהם גם אתם, יכולים להרגיש בטוחים יותר.