כשאתם מביטים לשמי הלילה, אתם רואים ירח, כוכבים ואולי אפילו כוכב לכת בוהק. אבל בשנים האחרונות, מנהיגים ומומחי ביטחון ברחבי העולם, וגם בישראל, מביטים לאותם שמיים ורואים משהו נוסף: את זירת הפעולה החשובה ביותר של העתיד.

לאחרונה, התפתחויות שונות במזרח התיכון, ובמיוחד תוכניות טכנולוגיות מתקדמות של מדינות כמו איראן, גרמו למקבלי ההחלטות בישראל להבין שצריך לחשוב אחרת. זה קצת כמו במשחק שחמט: אתה לא יכול לחשוב רק על המהלך הבא שלך, אתה חייב לחזות את המהלכים של היריב ולהיערך אליהם מראש. ההבנה הזו הובילה למסקנה ברורה: כדי להמשיך להגן על ישראל בצורה הטובה ביותר, צריך להשקיע ולהתפתח בתחום החלל.

"מלחמת הכוכבים" בכחול לבן

שר הביטחון, ישראל כ"ץ, הגדיר חזון שאפתני במיוחד, אותו כינה "מלחמת הכוכבים תוצרת כחול לבן". אל תדאגו, לא מדובר בחרבות אור או בחלליות קרב כמו בסרטים. הכוונה היא להפוך את ישראל לאחת משלוש המעצמות הצבאיות המובילות בעולם בתחום החלל תוך חמש שנים.

המשמעות היא פיתוח והפעלה של לוויינים מתקדמים שיכולים לאסוף מידע, לתקשר בצורה מאובטחת ואולי בעתיד גם להגן על נכסים ישראליים בחלל. כדי להראות עד כמה הנושא רציני, המדינה מתכננת להשקיע סכומי כסף גדולים מאוד בפרויקטים האלה. המטרה היא ליצור עליונות טכנולוגית שתאפשר לישראל להיות תמיד צעד אחד לפני האתגרים הביטחוניים.

הוויכוח הגדול: מי אחראי על החלל?

כמו בכל פרויקט גדול וחדש, עולה שאלה חשובה: מי צריך להיות אחראי? בתוך צה"ל מתנהל ויכוח מקצועי ומעניין בין שני גופים מרכזיים: אגף המודיעין (אמ"ן) וחיל האוויר. לכל צד יש טיעונים חזקים, וזה מראה עד כמה הנושא מורכב.

צוות המודיעין

באמ"ן טוענים שהחלל הוא קודם כל עולם של מידע. לוויינים הם כמו עיניים ומוח בשמיים, שאוספים נתונים קריטיים ומאפשרים לנו להבין מה קורה במקומות רחוקים. לטענתם, ניתוק תחום החלל מאגף המודיעין עלול לפגוע ביכולת לעבד את המידע הזה במהירות וביעילות. הם אומרים: "אנחנו המומחים במידע, והחלל הוא מקור המידע האולטימטיבי".

צוות חיל האוויר

מנגד, בחיל האוויר אומרים: "אנחנו כבר פועלים בגובה רב, והחלל הוא פשוט השלב הבא. מי שטס הכי גבוה, צריך להיות אחראי גם על מה שמעליו". הם רואים בחלל זירת פעולה טבעית להרחבת היכולות שלהם, החל מיירוט איומים מחוץ לאטמוספירה ועד להפעלת מערכות מורכבות במסלול סביב כדור הארץ. נראה שהנטייה הנוכחית היא להעביר את האחריות לחיל האוויר, בין היתר בזכות קצינים כמו תת-אלוף עומר טישלר, שמפגינים הבנה טכנולוגית ואסטרטגית עמוקה.

מהפכת הלוויינים הזעירים

אחד הדברים המרתקים ביותר שקורים בתעשיית החלל הוא שינוי טכנולוגי עצום. בעבר, לוויינים היו עצומים, במשקל של טונות, ועלותם הייתה אדירה. לחשוב על זה כמו מחשב-על ישן שתפס חדר שלם. אם משהו היה משתבש בלוויין כזה, הנזק היה עצום.

היום, אנחנו בעידן ה-"New Space", שבו חברות חדשניות, כמו ICEYE מפינלנד, בונות מיקרו-לוויינים. אלו לוויינים קטנים, במשקל של פחות מ-100 קילוגרם, והם זולים הרבה יותר לייצור ולשיגור. במקום לוויין אחד גדול ויקר, אפשר לשגר "להקה" של עשרות לוויינים קטנים שעובדים יחד. זה כמו לעבור ממחשב-על אחד לרשת של מאות סמארטפונים חזקים.

ללוויינים הקטנים האלה יש יתרונות אדירים. חלקם משתמשים בטכנולוגיית SAR, שזה כמו מכ"ם שיכול "לראות" דרך עננים, סופות חול ואפילו בחושך מוחלט. בנוסף, אם לוויין אחד בלהקה נפגע, האחרים ממשיכים לעבוד, מה שהופך את כל המערכת לעמידה וחסינה יותר.

מבט לעתיד: מכינים את לוחמי החלל

השינוי הזה לא קורה רק בישראל. בארצות הברית כבר הקימו את "כוח החלל", זרוע צבאית נפרדת שאחראית רק על התחום הזה. מפקד כוח החלל, הגנרל צ'אנס סלצמן, הכריז שהחלל הפסיק להיות רק "מערך תומך" והפך ל"זירת לחימה פעילה".

הוא מדבר על עתיד שבו יתקיימו "קרבות מסלוליים" – לא עם יריות לייזר, אלא ניסיונות לשבש או לנטרל לוויינים של היריב. לכן, ישראל ובעלות בריתה מבינות שהן צריכות להכשיר דור חדש של מומחים – "לוחמי חלל" – שיידעו להפעיל, להגן ולחשוב בצורה יצירתית בזירה המורכבת הזו. ישראל לא רוצה להישאר מאחור, והיא משקיעה משאבים ומחשבה כדי להבטיח שהשמיים שמעלינו ימשיכו להיות שקטים ובטוחים.