דמיינו שאתם עומדים על מגרש כדורסל ענק, האורות מסנוורים, אלפי אנשים צופים בכם, וכל מהלך שלכם נבחן. זהו עולמו של דני אבדיה, הכדורסלן הישראלי שמשחק בליגת ה-NBA בארצות הברית, הליגה של הגדולים ביותר. היום דני הוא כוכב עולה, אבל לא מזמן, הוא הרגיש שהאורות האלה קצת גדולים עליו, והתמודד עם יריב קשוח במיוחד: הספק העצמי.

מה קורה כשהביטחון הולך לאיבוד?

בתחילת הקריירה שלו ב-NBA, בקבוצת וושינגטון ויזארדס, דני היה מאוד מוכשר, אבל גם מאוד קשה עם עצמו. כמו שקורה לפעמים במבחן חשוב או במשחק כדורגל בחצר, כשעושים טעות אחת, פתאום מתחילים לפקפק בכל דבר. ווס אנסלד ג'וניור, שהיה המאמן של דני, סיפר שדני הציב לעצמו רף גבוה מאוד, וכשלא עמד בו, היה מתאכזב מאוד.

דני עצמו שאל את עצמו שאלות כמו: "האם אני באמת שייך לכאן? האם אהיה השחקן שאני חולם להיות?". זה קצת כמו ילד שעובר לבית ספר חדש ותוהה אם ימצא חברים או יצליח בלימודים. הלחץ ב-NBA הוא עצום, וקל מאוד למחשבות כאלה להשתלט.

תחושה שכולנו מכירים

חשבתם פעם אחרי שלא הצלחתם לפתור תרגיל בחשבון, "אולי אני פשוט לא טוב בזה?" או אחרי שהחטאתם זריקה לסל עם חברים, הרגשתם שאתם לא רוצים לנסות שוב? זו בדיוק התחושה שדני התמודד איתה, רק מול כל העולם. כל טעות קטנה הרגישה לו כמו כישלון ענק, וזה השפיע על המשחק שלו ועל ההנאה ממנו.

שינוי אווירה, שינוי גישה

ואז, קרה משהו משמעותי בעולם הספורט שנקרא טרייד. קבוצתו של דני החליטה להעביר אותו לקבוצה אחרת, ה"פורטלנד טרייל בלייזרס". זה היה כמו לעבור כיתה או אפילו עיר. הזדמנות להתחלה חדשה. בפורטלנד, דני פגש מאמנים שהאמינו בו מהרגע הראשון. הם ראו את הכישרון העצום שלו, אבל גם הבינו שהוא צריך עזרה כדי לבנות מחדש את הביטחון העצמי שלו.

אחד המאמנים, גילברט אברהם, סיפר על מקרה מיוחד. במהלך משחק, דני מסר מסירה לא טובה. המאמן לקח פסק זמן, ובמקום רק לכעוס, הוא הראה לדני את המהלך בווידאו על אייפד והסביר לו בדיוק מה צריך לשפר. הוא היה ישיר ותקיף, אבל המטרה שלו הייתה לעזור לדני להשתפר.

מה דני עשה? הוא לא נעלב. אחרי המשחק, הוא ניגש למאמן, חיבק אותו ואמר לו: "תודה שאתה מאמן אותי". דני הבין שהביקורת הזו לא באה ממקום רע, אלא מרצון אמיתי לעזור לו להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול. הוא היה צמא למשוב הזה.

אפקט כדור השלג של הביטחון

הגישה הזו שינתה הכל. בפורטלנד הבינו שככל שהם יאמינו בדני יותר, כך הוא יאמין בעצמו יותר. וזה בדיוק מה שקרה. זה כמו כדור שלג שמתחיל קטן ומתגלגל במורד ההר: ככל שהוא מתגלגל, הוא אוסף עוד ועוד שלג ונהיה גדול וחזק יותר.

• המאמנים נתנו לו יותר אחריות -> דני הרגיש שסומכים עליו.
• הוא הרגיש שסומכים עליו -> הביטחון העצמי שלו גדל.
• הביטחון שלו גדל -> הוא שיחק יותר טוב, לקח זריקות חשובות וקלע.
• הוא שיחק יותר טוב -> המאמנים האמינו בו עוד יותר, ונתנו לו תפקיד אפילו יותר מרכזי.

המעגל החיובי הזה הפך את דני לשחקן אחר. הוא כבר לא פחד מטעויות, אלא ראה בהן הזדמנות ללמוד. הוא התחיל לשחק משוחרר, לחייך יותר על המגרש, והיכולת המדהימה שלו יצאה החוצה. "אני מאמין בעצמי יותר מאי פעם," אמר דני, "ובגלל זה אני יכול לשחק יותר משוחרר".

היום, דני אבדיה הוא לא רק שחקן מוכשר, הוא מנהיג על המגרש. הוא למד שהדרך להצלחה כוללת גם נפילות, אבל הדבר החשוב ביותר הוא לדעת לקום, ללמוד, ולהמשיך להאמין בעצמך, במיוחד כשיש סביבך אנשים שמאמינים בך גם.