בכל שנה מחדש, רגע לפני תחרות האירוויזיון, ישנה התרגשות גדולה באוויר. כולם מחכים בציפייה לשמוע את השיר שייצג את ישראל על הבמה הגדולה בעולם. השנה, הנציג שלנו הוא הזמר המוכשר נועם בתן, עם השיר 'מישל'. אבל ברגע שהשיר יצא, קרה משהו מעניין: לצד התגובות הנלהבות, התחילו להישמע גם קולות מבולבלים. הדיון המרכזי ברשתות החברתיות ובערוצי היוטיוב של חובבי האירוויזיון לא היה רק אם השיר טוב או לא, אלא שאלה עמוקה יותר: האם הוא בכלל נשמע ישראלי?

הצד שמאוהב: "זה שיר של 10 מתוך 10!"

מיד עם צאת השיר, יוטיוברים ובלוגרים רבים מרחבי העולם מיהרו לפרסם סרטוני תגובה. רבים מהם התאהבו בשיר מהשמיעה הראשונה. בי. ג'י., יוטיובר אמריקאי פופולרי מערוץ 'Local Band Smokeout', לא חסך במחמאות. "זה באנגר!" הוא הכריז, "השיר ממש מגניב - עם כל השינויים, כלי המיתר, הרגשות שזה מציף. איבדתי את עצמי בתוך השיר - הקול שלו מחוספס, מושך אותך פנימה. זה שיר שהוא חד משמעית 10 מתוך 10". הוא הוסיף וקבע: "בין אם הוא יזכה או לא - הבחור הזה הוא סופרסטאר".

גם סלסו פריירה, יוטיובר פורטוגזי-בריטי, הרגיש צמרמורת. הוא כינה את השיר "אותנטי, אמוציונלי, מאוד קליט וזכיר" והסביר: "אנחנו רואים כוכב בנסיקה. יש לנועם את היכולת להתחבר במהירות לצופה". בעיניהם של המבקרים האלה, השילוב של שפות והסגנון האירופאי המתוחכם הוא דווקא יתרון. הם רואים בו שיר מודרני, שמדבר בשפה בינלאומית ויכול להתחבר לקהל רחב בכל רחבי היבשת.

הצד שמתלבט: "רגע, זו ישראל או צרפת?"

אבל לא כולם הרגישו כך. חלק גדול מהביקורת נגע בעובדה שהשיר מבוצע ברובו (כ-63%) בשפה הצרפתית. "זה כמעט נשמע כמו שיר שמייצג את צרפת", אמרו בצער צמד היוטיוברים מערוץ 'BeansX21 Reactions'. בהתחלה הם חשבו שזו אסטרטגיה טובה, כי "מתים על בלדות צרפתיות באירוויזיון", אבל ככל שהאזינו יותר, הם הרגישו ש"חסר בזה משהו מיוחד, אין בזה ניצוץ".

הביקורת הזו התחזקה אצל 'טוי וגוי', צמד חובבי ישראל מושבעים, שאפילו ענדו מגני דוד במיוחד לסרטון. הם היו מאוכזבים. "אני רוצה לבוא לשיר ישראלי ולשמוע 'ישראל' בפנים שלי, אני לא רוצה לשמוע צרפתית", אמר אחד מהם, "זה נשמע קצת מיושן. זה לא יזכה". הם הזכירו שירים כמו 'Golden Boy' של נדב גדג', שלדעתם נשמע "ים-תיכוני וישראלי" והצליח הרבה יותר. התחושה שלהם, ושל רבים אחרים, היא ששיר ישראלי צריך לשקף את התרבות המקומית, את הצליל הייחודי שאנשים מצפים לשמוע מישראל.

אז מה הופך שיר ל"ישראלי"?

הוויכוח הזה מעלה שאלה מרתקת: מה בעצם הופך מוזיקה ל"ישראלית"? האם זו חייבת להיות השפה העברית? האם אלו מקצבים ים-תיכוניים? שימוש בכלי נגינה מסוימים כמו דרבוקה או עוד? אם נסתכל על ההיסטוריה של ישראל באירוויזיון, נראה שאין תשובה אחת. שלחנו בלדות קלאסיות כמו 'הללויה', שירי פופ קצביים כמו 'דיווה', שירים עם סאונד מזרחי כמו 'זה רק ספורט', ואפילו שיר פורץ דרך כמו 'Toy' של נטע ברזילי, שהיה ייחודי לחלוטין.

הבחירה של נועם בתן בשיר כמו 'מישל' היא למעשה אמירה אמנותית. היא מציגה פן אחר של הישראליות – פן גלובלי, רב-תרבותי, כזה שמרגיש בבית גם בתל אביב וגם בפריז. זוהי ישראליות שמחוברת לעולם, שמדברת בכמה שפות, ומאמינה שכדי לרגש אנשים, לא חייבים להשתמש בסממנים מקומיים ברורים. אפשר לטעון שהיכולת הזו, להיות גם מפה וגם משם, היא בעצמה תכונה מאוד ישראלית.

ומה הלאה? המספרים וההימורים

בסופו של דבר, המבחן האמיתי יהיה על במת האירוויזיון. בינתיים, המספרים מראים התעניינות עצומה. ב-12 השעות הראשונות, השיר צבר יותר ממיליון צפיות בפלטפורמות השונות – נתון מרשים מאוד. בטבלאות ההימורים, שמנסות לנבא את התוצאות, ישראל עדיין ממוקמת במקום השישי והמכובד. זה מראה שלמרות הוויכוח, רבים מאמינים בפוטנציאל של השיר. כעת, כל שנותר הוא לחכות ולראות איך נועם בתן יכבוש את לב הקהל האירופי בהופעה חיה. לפעמים, כל מה שצריך זה שלוש דקות קסומות על הבמה כדי לשנות את כל התמונה.