איך מתדלקים כשנמצאים בעננים?

תארו לעצמכם שאתם נוסעים ברכב לחופשה משפחתית ארוכה. פתאום, מד הדלק מראה שהמכל עומד להתרוקן. בדרך כלל, הפתרון פשוט מאוד: עוצרים בתחנת דלק, ממלאים את המכל וממשיכים בדרך. אבל מה קורה כשאתם טסים במטוס בגובה של עשרות אלפי רגל מעל פני האדמה, ואין שום תחנת דלק באזור? ומה קורה אם המטוס חייב להמשיך במשימה שלו מבלי לנחות?

כאן בדיוק נכנס לתמונה פתרון טכנולוגי והנדסי מדהים: תדלוק אווירי. חיל האוויר הישראלי הציג לאחרונה את ה'גדעון' (או בשמו המקצועי: Boeing KC-46A Pegasus) - מטוס חדש ומתקדם שמתפקד ממש כמו תחנת דלק מעופפת.

הכירו את ה'גדעון'

המטוס החדש הוא לא מטוס רגיל. הוא מבוסס על שלדה של מטוס נוסעים מוכר וגדול (בואינג 767), אבל עבר המון שינויים והתאמות כדי להתאים למשימות המיוחדות של חיל האוויר. המטרה העיקרית שלו היא להוות 'מכפיל כוח'.

מה זה אומר בעצם? דמיינו שמטוס רגיל יכול לטוס שעתיים לפני שהוא חייב לחזור לנחות. אם יש לנו מטוס תדלוק שמחכה לו באוויר, המטוס הרגיל יכול להמשיך לטוס עוד שעות ארוכות, להגיע ליעדים רחוקים יותר, ולבצע את המשימה שלו מבלי לבזבז זמן על טיסות חזור ונחיתות ביניים. זה כאילו הכפלנו את היכולת של המטוס הרגיל, ומכאן מגיע המונח 'מכפיל כוח'.

המספרים שמאחורי הקסם

כדי להבין כמה המטוס הזה מיוחד, כדאי להסתכל על כמה נתונים מרשימים:

• בריכה של דלק: ה'גדעון' מסוגל לשאת יותר מ-200,000 ליברות של דלק (ליברה היא יחידת משקל, וזה שווה בערך ל-90,000 קילוגרמים!). זו תוספת של 15% לעומת מטוסי התדלוק הישנים יותר של חיל האוויר, שנקראים 'ראם'.
• חיסכון בחשמל ובדלק: בזכות מנועים מתקדמים ומבנה חכם, ה'גדעון' צורך פחות דלק בעצמו. זה אומר שהוא יכול להישאר באוויר יותר זמן ולבצע עד 50% יותר פעולות תדלוק באותה טיסה.
• לא רק דלק: המטוס הזה הוא רב-משימתי. הדלק שלו מאוחסן בתוך הכנפיים ובחלק התחתון של המטוס. זה משאיר את כל הקומה העליונה (הסיפון) ריקה לגמרי! בזכות זה, המטוס יכול לשאת במקביל גם 30 טונות של ציוד, להטיס אנשי צוות, ואפילו - וזה נתון חשוב מאוד - לשמש כבית חולים מעופף לפינוי רפואי של אנשים שזקוקים לטיפול דחוף.

איך עובד תדלוק באוויר?

תדלוק באוויר הוא אחת הפעולות המורכבות והמרתקות ביותר בעולם התעופה. דמיינו שני מטוסים שטסים במהירות של מאות קילומטרים בשעה. הם צריכים להתקרב זה לזה עד למרחק של מטרים בודדים, ואז לחבר ביניהם צינור.

ב'גדעון' יש מערכת שנקראת 'בום' (Boom) - זהו צינור קשיח וארוך שיוצא מהחלק האחורי של מטוס התדלוק. בעבר, מי שהפעיל את הצינור הזה היה צריך לשכב על הבטן בחלק האחורי של המטוס ולהסתכל דרך חלון קטן. אבל ב'גדעון', הטכנולוגיה קפצה שנות דור קדימה.

המפעיל יושב בקדמת המטוס מול מסכים מתקדמים ומשתמש בראייה דיגיטלית תלת-ממדית. זה קצת מזכיר משחק וידאו מתקדם או מציאות מדומה (VR). המפעיל רואה את המטוס המתקרב בצורה מושלמת ויכול לכוון את צינור התדלוק בדיוק של מילימטרים אל תוך פתח התדלוק של המטוס השני.

התוספת הישראלית המיוחדת

מדינות רבות בעולם משתמשות במטוס הזה, ובכולן צוות תא הטייס מורכב משני אנשים: קברניט וטייס משנה. אבל בחיל האוויר הישראלי החליטו לעשות משהו שונה וייחודי.

בישראל, לצוות תא הטייס של ה'גדעון' יצטרף איש צוות שלישי - נווט. למה? כי המרחב האווירי של ישראל והמשימות הביטחוניות שלה הם מורכבים מאוד. המדינה צריכה להיות מוכנה לכל אתגר, ולפעמים צריך אדם נוסף שתפקידו המרכזי הוא לתכנן את המסלול, לקרוא את המפה הדיגיטלית, ולעזור לטייסים לקבל החלטות חכמות ומהירות בזמן אמת. זו דוגמה מצוינת לאיך ישראל לוקחת טכנולוגיה עולמית ומתאימה אותה בדיוק לצרכים המיוחדים שלה.

מבט לעתיד

הגעתו של ה'גדעון' היא סיבה לגאווה ולהרגשת ביטחון. כפי שאמר מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף במיל' עידו נחושתן: 'מטוס הגדעון מקפל בתוכו יכולות מתקדמות חדשות... שייתנו תוספת מאוד משמעותית לכושר המבצעי'.

בסופו של דבר, המטוס הזה הוא הרבה יותר מסתם מכונה גדולה; הוא סמל לחדשנות, לשיתוף פעולה ולעבודה של אלפי מהנדסים, טייסים ואנשי צוות שפועלים יחד כדי לשמור על שמיים בטוחים ולדאוג שמי שצריך עזרה, ציוד או טיפול רפואי - יקבל אותם, לא משנה היכן הוא נמצא.