כשהאמנים לא מסכימים: הוויכוח שמרעיש את עולם התרבות בישראל

דמיינו שאתם והחברים שלכם צופים במשחק כדורגל חשוב. כולם רוצים שהקבוצה שלכם תנצח, אבל במהלך המשחק מתבצע מהלך שנוי במחלוקת. חצי מהחברים חושבים שהשחקן שלכם פעל בצורה לא הוגנת וצריך להיענש, בעוד החצי השני טוען שהוא עשה בדיוק מה שהיה צריך כדי לנצח, והמטרה מקדשת את האמצעים. כולם באותו צד, אבל מסתכלים על אותו אירוע בדיוק ומגיעים למסקנות הפוכות לגמרי. ויכוח דומה, רק הרבה יותר מורכב וטעון, מתרחש עכשיו בישראל, לא במגרש הכדורגל אלא בלב עולם התרבות.

אמנים, זמרים, סופרים ושחקנים, אנשים שרבים מאיתנו מעריצים, משתמשים לעיתים קרובות בקולם ובפרסום שלהם כדי להביע דעות בנושאים חשובים. לאחרונה, קבוצה גדולה של יוצרים בישראל החליטה להשמיע את קולה בנוגע למצב הביטחוני המתמשך, ופתחה דיון ציבורי סוער שמראה עד כמה הנושא הזה מורכב ורגיש.

קול אחד: "חידלו!" - קריאת האמנים לדאגה הומניטרית

לפני מספר שבועות, יותר מ-1,000 מהשמות המוכרים ביותר בתרבות הישראלית חתמו על עצומה – מכתב פומבי המביע עמדה וקורא לפעולה. בין החותמים היו אנשים כמו הזמר גידי גוב, הסופר דויד גרוסמן, השחקנית חנה לסלאו ועוד רבים אחרים. בעצומה שלהם, הם הביעו דאגה עמוקה מהמצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה. הם כתבו שהם מרגישים אחריות מוסרית כאזרחי ישראל למצבם של התושבים שם, ובמיוחד לפגיעה במשפחות ובילדים חפים מפשע. הם תיארו את המחסור במזון ואת ההרס הרב וקראו למנהיגים: "חידלו! אל תזנחו את עקרונות המוסר האנושי!". מבחינתם, גם בתוך מצב ביטחוני קשה, חשוב לשמור על ערכים אנושיים בסיסיים. הקריאה שלהם נבעה ממקום של דאגה עמוקה למה שהם תופסים כמשבר אנושי חמור המתרחש בשם המדינה.

קול אחר: "מנותקים" - ביקורת חריפה מהשטח

הקריאה הזו לא נותרה ללא מענה. מהצד השני של המתרס ניצב קול חזק לא פחות: זה של הזמר והיוצר עידן עמדי. לעמדי יש נקודת מבט ייחודית – הוא לא רק אמן אהוב, אלא גם לוחם במילואים שנפצע בעצמו באופן משמעותי במהלך הפעילות הצבאית בעזה. התגובה שלו לעצומה הייתה חריפה ונחרצת.

עמדי טען שהאמנים שחתמו על העצומה הם "מנותקים" מהמציאות המורכבת בשטח וכינה אותם "פריבילגים" – כלומר, אנשים שמדברים מעמדה של נוחות, מבלי להבין את הקשיים והסכנות של הלוחמים. הוא הסביר שהמצב מורכב הרבה יותר ממה שנראה מרחוק, ושהצבא הישראלי, לטענתו, עושה מאמצים גדולים כדי להימנע מפגיעה באנשים שאינם מעורבים בלחימה, במיוחד בסביבה צפופה ומסוכנת. הוא הרגיש שהעצומה לא נותנת מספיק משקל לאתגרים שהחיילים מתמודדים איתם ולסיבה שבגללה ישראל נמצאת במצב הזה מלכתחילה. במילים חזקות מאוד, הוא קרא להם לנסות ולהבין את חווית הלוחמים לפני שהם מביעים דעה. מבחינתו, הקריאה שלהם מתעלמת מההקרבה של החיילים ומהצורך להגן על ביטחון המדינה.

לא רק ויכוח אחד

חשוב לציין שזו לא הייתה העצומה היחידה. במקביל, קבוצה נוספת של כ-1,400 מעצבים ואדריכלים פרסמה גם היא קריאה דומה לעצירת הלחימה מתוך דאגה לגורל תושבי עזה ולגורל החברה הישראלית. הדבר מראה שהוויכוח הזה אינו רק בין עידן עמדי לקבוצת אמנים אחת, אלא משקף שסע רחב יותר בציבור הישראלי.

למה זה חשוב? על חופש ביטוי ואחריות

הסיפור הזה הוא שיעור חשוב בדמוקרטיה ובחברה. במדינה דמוקרטית כמו ישראל, קיים עיקרון יסוד שנקרא חופש הביטוי. עיקרון זה מאפשר לכל אדם להביע את דעתו, גם אם היא לא פופולרית או אפילו מרגיזה אחרים. הוויכוח הזה הוא דוגמה מצוינת לחופש הביטוי בפעולה.

מצד אחד, זכותם המלאה של האמנים להשתמש במעמדם כדי לקרוא למה שהם מאמינים בו – שמירה על ערכי מוסר והומניות. מצד שני, זכותו המלאה של עידן עמדי, שמדבר מתוך ניסיונו האישי והכואב, לבקר אותם בחריפות ולהציג נקודת מבט הפוכה לחלוטין. הוויכוח הזה מעלה שאלות מורכבות: האם בזמן מצב חירום לאומי יש מקום לביקורת כזו? האם יש דברים ש"לא אומרים" בזמן שחיילים מסכנים את חייהם? או שאולי דווקא בזמנים כאלה, חשוב במיוחד להשמיע קולות מוסריים שונים?

אין כאן תשובה אחת נכונה. הסיפור הזה ממחיש כיצד הזהות והניסיון האישי שלנו מעצבים את תפיסת עולמנו. עבור האמנים בתל אביב, המרחק מאפשר אולי ראייה רחבה יותר של הסבל האנושי. עבור עידן עמדי הלוחם, המציאות בשטח היא הדבר המרכזי. שני הצדדים מדברים מתוך כאב, דאגה ואהבה למדינה, אך כל אחד רואה את הדרך הנכונה לפעול באופן שונה לחלוטין. המשימה שלנו, כצופים מהצד, היא לא למהר ולבחור צד, אלא לנסות להקשיב, להבין את המורכבות, ולגבש דעה משלנו המבוססת על חשיבה ביקורתית והבנה של כלל הגורמים.