מאחורי הקלעים של מופע ענק: מה קרה בהופעה של עומר אדם באצטדיון?

דמיינו את זה: יותר מ-20,000 איש גודשים את אצטדיון רמת גן, אחד המקומות הכי אייקוניים בישראל, המקום שבו נערכו משחקי כדורגל היסטוריים והופעות ענק. האורות כבים, הקהל צורח בהתרגשות, ועל הבמה עולה עומר אדם, אחד הזמרים הכי מצליחים ואהובים במדינה. על הנייר, זה נשמע כמו מתכון לערב בלתי נשכח, אירוע היסטורי. אבל לפעמים, גם כשמשקיעים המון מחשבה, כסף ומאמץ, התוצאה הסופית מרגישה קצת... אחרת. אז מה בדיוק קרה בסדרת המופעים של עומר אדם, ומדוע רבים יצאו בתחושה מעורבת?

האתגר: איך בונים מופע לאצטדיון?

חשוב להבין שהופעה באצטדיון היא לא כמו הופעה בהיכל קטן או במועדון. קוראים לזה "שואו" מסיבה מסוימת. הכל צריך להיות גדול יותר, מרשים יותר ומתוכנן בקפידה. האתגר הראשון של עומר אדם והצוות שלו היה עצום: איך בוחרים שירים מתוך קטלוג של יותר מ-20 להיטי ענק? איך מחליטים בין "נמס ממך" ל"זורק ת׳עניבה"? בין "אחרי כל השנים" ל"אקדח"? הרשימה הזו, שנקראת סטליסט, היא בעצם הסיפור שהאמן רוצה לספר לקהל שלו. היא צריכה להיות בנויה עם קצב נכון, עם עליות ועם ירידות, כדי לקחת את הקהל למסע רגשי.

ההחלטה של צוות ההפקה הייתה מעניינת, אבל גם בעייתית. במקום לבנות סטליסט קבוע ומהודק, הם החליטו לתת לגורל, או יותר נכון למעריצה מהקהל, להכריע.

רעיון מסתובב: גלגל המזל של השירים

באחד מרגעי השיא של המופע, מעריצה צעירה עלתה לבמה כדי לסובב גלגל מזל ענק. כל חלק בגלגל ייצג שיר אחר, והשיר שעליו נעצר הגלגל היה השיר הבא שעומר ביצע. זה היה רגע חמוד ומרגש עבור המעריצה, וזה יצר תחושה של ספונטניות. אבל מבקרים רבים טענו שזה בדיוק חשף את הבעיה המרכזית של המופע: הוא הרגיש כאילו אין לו "קו מחבר", כאילו לא הוחלט מראש מה הסיפור שההופעה הזו באה לספר.

תחשבו על זה כמו על פלייליסט שאתם מכינים למסיבה. אתם לא תשימו שיר סופר-שקט ומרגש מיד אחרי שיר מקפיץ שכולם רוקדים לצליליו. צריך לבנות את האווירה בהדרגה. כשנותנים למזל להחליט, הקצב עלול להישבר, והאנרגיה שהצטברה בקהל עלולה לרדת. זה בדיוק מה שקרה כשהמופע, שהתחיל קצת מנומנם, סוף סוף התניע עם להיטים כמו "הופה" ו"תל אביב", ומיד אחר כך נחתך לבלדה השקטה "רק שלך". המעבר החד הזה פגע בזרימה של המופע.

גימיקים או קסם? האפקטים המיוחדים

כדי להפוך את האצטדיון העצום למתאים למופע, הושקעה המון עבודה. הוצבו מסכי ענק, הותקנה במת 360 מעלות (במה עגולה במרכז שהקהל יושב סביבה), והיו אפקטים מיוחדים. אחד הרעיונות המקוריים היה להוריד מהתקרה מבנה שנראה כמו יחידת דיור, בזמן שעומר שר את "השיר שאת אהבת", כדי לדמות אותו יושב בביתו. הרעיון יצירתי, אבל הביצוע היה בעייתי: רק חלק מהקהל שישב קרוב לבמה הצליח לראות מה קורה בתוך ה"בית", בעוד השאר נאלצו להסתפק בצפייה במסכים.

בנוסף, כמעט לכל שיר שלישי הוכנס "דרופ" אלקטרוני, קטע קצבי שנועד "להרים" את הקהל. אבל השימוש התכוף בו הרגיש קצת מלאכותי, כאילו מנסים בכוח לייצר אנרגיה במקום לתת למוזיקה ולביצועים המעולים של עומר לעשות את שלהם.

אז מה למדנו על הופעות גדולות?

ההופעה של עומר אדם באצטדיון רמת גן היא מקרה מבחן מרתק. היא מראה לנו שלהיות זמר מעולה ולהשקיע המון כסף זה לא תמיד מספיק. הפקת מופע בסדר גודל כזה דורשת חזון אמנותי ברור, תכנון קפדני של כל פרט, והבנה עמוקה של האופן שבו בונים אנרגיה ושומרים עליה במשך שעתיים.

בסופו של דבר, היו במופע רגעים מרגשים ויפים, כמו הביצועים ל"בחורים טובים" או "מאמי זה נגמר". עומר אדם הוכיח שוב שהוא פרפורמר אדיר שיודע להתמודד עם כל מצב בחן. ייתכן שהביקורת והתחושות המעורבות רק יעזרו לו ולצוות שלו לדייק את המופעים הבאים ולהפוך אותם לחוויה מהודקת ובלתי נשכחת באמת. כי בתחום היצירה, לפעמים גם ניסיון שלא צלח במאה אחוז הוא שיעור חשוב בדרך להצלחה הגדולה הבאה.