כרטיס אדום לשופט הווידאו? המערכת החדשה שנותנת את הכוח למאמנים

דמיינו את הרגע: הדקה ה-90 במשחק כדורגל חשוב. הקבוצה שלכם תוקפת, הכדור ברחבה, השחקן שלכם נופל ויש צעקות לפנדל. השופט מסמן להמשיך. הקהל רותח, השחקנים מוחים, והמאמן על הקווים נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ. בדרך כלל, כאן הסיפור נגמר, או שהוא עובר להחלטה איטית ומורטת עצבים של שופטי הווידאו, ה-VAR. אבל מה אם למאמן שלכם הייתה היכולת ללחוץ על כפתור ולומר לשופט: "עצור הכל. אני רוצה שתבדוק את זה שוב, ועכשיו"? זה בדיוק מה שקורה עכשיו בניסוי חדש ומסקרן באיטליה, שעשוי לשנות את כל מה שאנחנו חושבים על שיפוט בכדורגל.

מה זה בכלל VAR ולמה הוא מעורר כל כך הרבה ויכוחים?

לפני שנצלול לחידוש האיטלקי, בואו ניישר קו. מערכת ה-VAR (Video Assistant Referee, או בעברית: שופט עוזר וידאו) נכנסה לחיינו לפני מספר שנים במטרה אחת: לצמצם טעויות שיפוט קריטיות שעלולות להכריע משחקים. הרעיון פשוט: צוות שופטים נוסף יושב בחדר בקרה מיוחד, צופה במשחק ממספר רב של זוויות מצלמה, ויכול להתערב במקרים של "טעות ברורה וגלויה" של השופט הראשי בנוגע לשערים, פנדלים, כרטיסים אדומים ישירים וזיהוי שגוי של שחקן.

על הנייר, זה נשמע מושלם. בפועל, המצב קצת יותר מורכב. אוהדים רבים מתלוננים שה-VAR מאט את קצב המשחק, הורס את הספונטניות של חגיגות השערים (כי תמיד צריך לחכות לאישור), וההחלטות שלו עדיין נתונות לוויכוחים. לפעמים, גם אחרי צפייה חוזרת, לא ברור מה ההחלטה הנכונה. הביקורת המרכזית היא שהמערכת, שאמורה להביא צדק מוחלט, פשוט העבירה את הוויכוחים מהמגרש לחדר הבקרה.

איטליה על המגרש: ניסוי ה"אתגר" של המאמנים

כאן נכנס לתמונה הניסוי החדש מאיטליה. במקום ששופט וידאו יחליט מתי להתערב, המערכת החדשה, שנקראת "FOOTBALL VIDEO SUPPORT", מעבירה את הכוח ישירות למאמנים. זה קרה לראשונה במשחק בליגה האיטלקית השלישית (הסרייה C) בין הקבוצות פרוג'ה וטרננה.

אז איך זה עובד? ממש כמו בטניס או בפוטבול אמריקאי, לכל מאמן יש מספר מוגבל של "ערעורים" או "אתגרים" (Challenges) במהלך המשחק. במקרה של הניסוי האיטלקי, לכל מאמן ניתנו שתי הזדמנויות בכל משחק לערער על החלטת השופט. ברגע שמאמן מפעיל את האתגר, השופט הראשי מחויב לגשת למסך הטלוויזיה שנמצא לצד המגרש ולצפות באירוע פעם נוספת. מי שמתפעל עבורו את המערכת ומציג לו את ההילוכים החוזרים הוא השופט הרביעי.

הצלחה מהרגע הראשון

והכי מעניין? זה עבד, וכבר במשחק הבכורה. במהלך המשחק בין פרוג'ה לטרננה, המערכת החדשה הובילה לשינוי של שתי החלטות חשובות:

1. ביטול כרטיס צהוב: מאמן השתמש באחד הערעורים שלו כדי לטעון שכרטיס צהוב שקיבל השחקן שלו לא היה מוצדק. השופט ניגש למסך, בחן את המהלך מחדש והסכים – הכרטיס הצהוב בוטל. זהו שינוי משמעותי, כי מערכת ה-VAR הרגילה כלל לא מתערבת בהחלטות על כרטיסים צהובים (אלא אם מדובר בטעות שהייתה צריכה להיות כרטיס אדום).
2. הענקת פנדל: במקרה אחר, המאמן השני טען שהייתה נגיעת יד ברחבה שהשופט פספס. הוא הפעיל את האתגר שלו, השופט צפה באירוע, זיהה את נגיעת היד ושרק לפנדל. החלטה שהפכה את המשחק.

חשוב לציין שכל שער שנכבש עדיין נבדק באופן אוטומטי על ידי השופט הרביעי, כך שהמאמנים לא צריכים "לבזבז" את הערעורים היקרים שלהם על בדיקת חוקיות של שערים.

מאמנים כשופטים? היתרונות מול החסרונות

הרעיון הזה מרתק ומעלה שאלות חשובות על עתיד המשחק. מצד אחד, יש יתרונות ברורים: המערכת נותנת לקבוצות יותר שליטה ואחריות על הצדק במשחק שלהן. היא עשויה להפחית את מספר העצירות, כי בדיקה תתבצע רק כשאחד המאמנים בטוח שנעשה עוול גדול. היא גם מרחיבה את סוגי הטעויות שניתן לתקן, כמו אותו כרטיס צהוב.

מצד שני, יש גם חסרונות או אתגרים פוטנציאליים: מה יקרה אם מאמן ישתמש בערעור באופן טקטי רק כדי להאט את המשחק ולשבור את המומנטום של הקבוצה היריבה? ומה אם שני המאמנים יסיימו את הערעורים שלהם מוקדם, ואז בדקה ה-85 תתרחש טעות שיפוט ענקית שכבר אי אפשר יהיה לתקן? זה מוסיף אלמנט אסטרטגי חדש למשחק – מתי הכי נכון להשתמש בערעור.

מבט אל העתיד: האם זו מהפכת השיפוט הבאה?

כרגע מדובר בניסוי בלבד, והוא ייבחן בקפידה לפני שישקלו להכניס אותו לליגות הבכירות כמו ליגת האלופות או המונדיאל. אבל הוא מצית את הדמיון ומראה שיש עוד דרכים לחשוב על שילוב טכנולוגיה וצדק בספורט. יכול להיות שהעתיד הוא לא עוד שופטים מול מסכים, אלא מתן כלים חכמים למאמנים ולקבוצות לקחת אחריות על גורלם.

השאלה הגדולה היא מה אנחנו, כאוהדים, מעדיפים: משחק שזורם במהירות גם במחיר של טעויות פה ושם, או משחק מדויק לחלוטין שנעצר לבדיקות חוזרות ונשנות? אולי המערכת החדשנית מאיטליה מציעה את שביל הזהב, האיזון המושלם בין השניים. ימים יגידו.