פרק 1: הכירו את העוזר החדש שלכם

דמיינו שאתם צריכים להגיש עבודה גדולה בהיסטוריה. אתם יושבים מול דף ריק, והמילים פשוט לא יוצאות. עכשיו, דמיינו שאתם יכולים לפנות לעוזר חכם, לתת לו כמה רעיונות, והוא יכתוב עבורכם פסקאות שלמות, יסכם מאמרים ארוכים ואפילו יציע לכם רעיונות שלא חשבתם עליהם. זה בדיוק מה שקורה היום באוניברסיטאות עם כלים של בינה מלאכותית כמו ChatGPT. סטודנטים רבים גילו את הכוח העצום של הכלים האלה, והם משנים את הדרך שבה אנשים לומדים, חושבים ומגישים עבודות.

אבל כמו בכל כוח גדול, גם כאן יש שאלה גדולה: איפה עובר הגבול בין שימוש חכם בכלי עזר לבין העתקה או רמאות? סטודנט אנונימי אחד התגאה ברשתות החברתיות שקיבל ציון ממוצע של כמעט 98 בתואר שלו, כשאת רוב העבודות כתבה עבורו מכונה והוא אפילו לא טרח לקרוא אותן. הסיפור הזה מדליק נורה אדומה ומעלה את השאלה – האם אנחנו בדרך לעולם שבו בוטים מדברים עם בוטים, ובני האדם נשארים מאחור?

פרק 2: שני צדדים למטבע

לא כולם משתמשים בבינה מלאכותית כדי להימנע מלמידה. עבור רבים, זהו כלי שמקל על החיים ומאפשר למידה יעילה יותר. שיר, סטודנטית לתואר ראשון, סיפרה שהיא נתקעה בקורס עם מרצה שהיה לה קשה להבין. היא הרגישה אבודה, עד שחברים שכנעו אותה לנסות את הצ'אט. היא לא נתנה לו לכתוב את כל העבודה, אלא השתמשה בו כנקודת פתיחה, שינתה מילים וערכה את הטקסט כדי שיישמע שלה. היום, היא משתמשת בו בחוכמה: "אני נעזרת בצ'אט כדי לסכם לי טקסט באנגלית, או לכתוב לי אותו מחדש באנגלית פשוטה יותר", היא מספרת. זה עוזר לה להבין את החומר טוב יותר לפני שהיא צוללת אליו לעומק.

ע', מילואימניק ובעל עסק שלומד במקביל, משתמש ב-AI בצורה עוד יותר מתוחכמת. הוא מבקש ממנו למצוא לו מאמרים אקדמיים ולסכם אותם, כדי שיוכל להחליט במה להתמקד. "זה חוסך לי אולי 60% מהעבודה, ודווקא את החלק המיותר שלה", הוא אומר. הוא מדגיש שחייבים לבדוק את העובדות שהצ'אט מספק, כי לפעמים הוא טועה. מבחינתם, ה-AI הוא לא תחליף לחשיבה, אלא כלי עזר רב עוצמה, קצת כמו מחשבון משוכלל במתמטיקה.

פרק 3: מה חושבים באוניברסיטה?

בצד השני של הכיתה, המרצים וההנהלות של האוניברסיטאות נמצאים בדילמה. מצד אחד, הם מבינים שהטכנולוגיה הזו כאן כדי להישאר וצריך ללמד את הסטודנטים איך להשתמש בה. מצד שני, הם מודאגים מאוד. פרופ' יניב פוקס מאוניברסיטת בר אילן מסביר שהמרצים חוששים לאבד את היכולת להעריך באמת מה הסטודנטים יודעים. ד"ר איילת בן עזר גלברד מאוניברסיטת רייכמן מוסיפה חשש עמוק יותר: "אנחנו חוששים מאיזו פסיביות, אחידות או רדידות מחשבה". מחקרים אפילו הראו שכאשר משתמשים בבינה מלאכותית, המוח שלנו פחות פעיל. האתגר, לדבריה, הוא ללמד את התלמידים להמשיך להשתמש ביכולות הקוגניטיביות שלהם, גם כשיש להם "מוח חיצוני" זמין כל כך.

האוניברסיטאות מבינות שאסור להילחם בטכנולוגיה, אלא צריך ללמוד לחיות איתה. במקום לאסור על השימוש, הן קובעות כללים חדשים. הכלל המרכזי שמתגבש הוא גילוי נאות. כלומר, מותר להשתמש ב-AI, אבל חובה לציין בעבודה בדיוק איך ובמה נעזרתם. זה בונה אמון בין המרצים לסטודנטים ומעודד שימוש אחראי.

פרק 4: משנים את כללי המשחק

כדי להתמודד עם האתגר, האוניברסיטאות הופכות יצירתיות. הן משנות את סוג המטלות שהן נותנות. למשל, במקום לבקש מהסטודנטים לכתוב עבודה, המרצה יכול לבקש מהם לתת ל-AI לכתוב תשובה, ואז לכתוב ביקורת עליה – למצוא את הטעויות, להציע שיפורים ולהוסיף מחשבה מקורית. שיטה אחרת היא לחזור למבחנים בעל פה או למצגות מול הכיתה. שם, אי אפשר להתחבא מאחורי מכונה, והסטודנט חייב להוכיח שהוא באמת מבין את החומר.

הטכנולוגיה גם פותחת דלתות חדשות להוראה. פרופ' פוקס מספר על פיתוחים מרתקים, כמו בוט שמאפשר לסטודנטים "לדבר עם הקורס" ולשאול שאלות על החומר בכל זמן. הוא אפילו השתמש ב-AI כדי ליצור משחק מחשב על חיילים בימי הביניים, שלוקח בערך חצי שעה לפתח. הלמידה הופכת לחווייתית ואינטראקטיבית יותר. העתיד של הלמידה הוא לא רק שינון, אלא שיתוף פעולה יצירתי בין האדם למכונה.

פרק 5: המיומנות החדשה שכולנו נצטרך

המהפכה הזו גדולה יותר מכתיבת עבודות. היא מלמדת אותנו משהו חשוב על העתיד. היכולת לשאול את השאלות הנכונות (מה שנקרא לכתוב פרומפט טוב) הופכת להיות מיומנות מפתח. באופן מפתיע, דווקא אנשים שמצטיינים בשפה ובמדעי הרוח עשויים לגלות שיש להם יתרון. הם יודעים איך להתבטא בצורה מדויקת ובהירה, וזו בדיוק הדרך "להפעיל" את הבינה המלאכותית ולקבל ממנה את התוצאות הטובות ביותר. בסופו של דבר, הטכנולוגיה היא כלי. השאלה החשובה היא לא האם נשתמש בה, אלא איך נשתמש בה כדי להפוך לחכמים, יצירתיים וטובים יותר.