כשהמפקדים והמנהיגים מתלבטים

דמיינו שאתם המאמנים של נבחרת כדורסל במשחק הגמר. נשארה דקה אחרונה, והקבוצה שלכם צריכה לקלוע סל כדי לנצח. האם תלכו על זריקה בטוחה יחסית לשתי נקודות, או תיקחו סיכון ותנסו לקלוע שלשה שיכולה להכריע את המשחק? למאמן הראשי יש רעיון אחד, ולעוזר המאמן, שמכיר את השחקנים מקרוב, יש רעיון אחר. שניהם רוצים לנצח, אבל הם חושבים על דרכים שונות להשיג את הניצחון.

מצב דומה, רק הרבה יותר מורכב ורציני, מתרחש כרגע בישראל. מצד אחד נמצא הדרג המדיני - ראש הממשלה והשרים הבכירים, שהם כמו המאמן הראשי. הם נבחרו על ידי הציבור והם אלה שמקבלים את ההחלטות הסופיות. מצד שני נמצא הדרג הצבאי - ובראשו הרמטכ"ל, ראש המטה הכללי של צה"ל. הוא והקצינים הבכירים הם כמו עוזרי המאמן המומחים, שמבינים את השטח, את יכולות החיילים ואת הסיכונים בכל מהלך.

לאחרונה, שני הדרגים דנו בשאלה גורלית: מהי הדרך הנכונה ביותר לפעול באזור עזה כדי להשיג את מטרות המצב הביטחוני. למרות שהמטרה משותפת לכולם, הדרך להשגתה נמצאת במרכזו של ויכוח חשוב.

שתי תוכניות על השולחן

במהלך הישיבות של הקבינט הביטחוני, שהוא קבוצה מצומצמת של שרים שמקבלת את ההחלטות הביטחוניות החשובות ביותר, הוצגו שתי גישות מרכזיות.

התוכנית של הצבא: פעולה ממוקדת וזהירה

הרמטכ"ל וצמרת צה"ל הציעו תוכנית שניתן לתאר אותה כ"כתר ופשיטות". הרעיון הוא לא להיכנס מיד עם כוחות גדולים למרכז העיר עזה, אלא לכתר אותה, כלומר להקיף אותה, ולבצע פעולות כירורגיות וממוקדות.

הרמטכ"ל הציג את היתרונות של הגישה הזו באמצעות השוואה של מספר פרמטרים (מדדים):

• ביטחון החיילים: לדבריו, תוכנית כזו תסכן פחות את חיילי צה"ל.
• שלום החטופים: הוא מאמין שפעולה זהירה יותר עשויה להגדיל את הסיכוי להשיב את החטופים בשלום.
• הזירה הבינלאומית: פעולה ממוקדת תיראה טוב יותר בעיני מדינות העולם, ותשמור על הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, כלומר על התמיכה וההבנה שהיא מקבלת ממדינות אחרות.
• היבט הומניטרי: היא תגרום לפגיעה פחותה באזרחים שאינם מעורבים בלחימה.

התוכנית של הממשלה: מהלך להשגת הכרעה

מנגד, רוב השרים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה, תמכו בתוכנית אחרת: כניסה נרחבת יותר לעיר עזה במטרה להשיג הכרעה ברורה ומהירה. הם חוששים שהתוכנית של הצבא, למרות יתרונותיה, לא תספיק כדי להשיג את כל מטרות המבצע באופן מלא. הם מאמינים שנדרש מהלך חזק ונחוש יותר כדי להסיר את האיום באופן יסודי.

הדיון בחדר והאחריות של המנהיגים

הדיונים בקבינט היו סוערים. הרמטכ"ל הזהיר את השרים שאם צה"ל ייכנס לעומק השטח ויישאר שם, הוא עלול למצוא את עצמו במצב של ממשל צבאי - כלומר, אחראי על ניהול החיים של מיליוני אזרחים. "תבינו את המשמעות של ההחלטות שלכם", הוא אמר להם, והדגיש את המורכבות שתיווצר במצב כזה.

למרות חילוקי הדעות, חשוב להבין עיקרון יסוד בדמוקרטיה הישראלית. הדרג הצבאי מייעץ, מציג את הנתונים וממליץ, אך הדרג המדיני הוא זה שמחליט. בסופו של דבר, הרמטכ"ל הבהיר לשרים באופן חד משמעי: "גם אם אני לא מסכים, צה"ל ביצע ויבצע בהצטיינות את הנחיות הדרג המדיני". משפט זה מראה את הכבוד של הצבא להחלטות הממשלה ואת ההבנה שלכל אחד יש את תפקידו.

במקביל לדיונים אלה, על הפרק עומדת גם האפשרות של עסקה להשבת חטופים. גם כאן הדעות חלוקות, כאשר חלק מהמנהיגים, כולל ראש המוסד, מאמינים שאסור לפספס את ההזדמנות להחזיר אנשים הביתה, גם אם זה דורש פשרות.

מבט לעתיד

ההחלטות שמתקבלות בימים אלה הן מהקשות והמורכבות ביותר שמדינת ישראל ידעה. אין תשובות קלות או פתרונות קסם. כל דרך פעולה טומנת בחובה סיכונים והזדמנויות. מה שברור הוא שכל המעורבים, הן בצבא והן בממשלה, נושאים על כתפיהם אחריות כבדה לגורלם של אזרחי המדינה, החיילים והחטופים. הדיונים האלה, גם כשהם קשים, הם חלק חיוני מתהליך קבלת החלטות אחראי במדינה דמוקרטית.