הביתה, אבל מתי? הדילמה של תושבי קיבוץ נחל עוז
הביתה, אבל מתי? הדילמה של קיבוץ נחל עוז
דמיינו את הבית שלכם. את החדר שלכם, את הגינה, את הרחוב שבו אתם משחקים. עכשיו, דמיינו שהייתם צריכים לעזוב אותו לזמן מה בגלל מצב לא בטוח, ולעבור לגור במקום אחר. ודאי הייתם מתגעגעים מאוד ומחכים לרגע שבו תוכלו לחזור. זה בדיוק הסיפור של תושבי קיבוץ נחל עוז, יישוב קהילתי וירוק שחי בשכנות קרובה מאוד לרצועת עזה.
לאחר האירועים הקשים של השבעה באוקטובר, תושבי הקיבוץ, כמו תושבים רבים ביישובי עוטף עזה, עברו למקומות בטוחים יותר במרכז הארץ. עכשיו, המדינה אומרת שהגיע הזמן לחזור. התשתיות, כמו מים וחשמל, תוקנו, והצבא קבע שהמקום בטוח מספיק למגורים. אבל עבור משפחות רבות בנחל עוז, הסיפור קצת יותר מורכב. הן שואלות שאלה חשובה: האם 'בטוח מספיק' זה באמת בטוח? והאם הלב והנפש כבר מוכנים לחזור?
למה החזרה הביתה מעוררת חשש?
ההחלטה לחזור הביתה היא לא פשוטה, ויש לה כמה סיבות טובות. חשוב להבין את תחושותיהם של התושבים כדי להבין את הדילמה שלהם.
קרוב מדי לרעש ולמתח
קיבוץ נחל עוז נמצא במרחק של 800 מטרים בלבד מהגבול עם רצועת עזה. זה מרחק קצר מאוד, בערך כמו הליכה של עשר דקות. בגלל הקרבה הזו, ובזמן שהמצב הביטחוני עדיין לא שקט לגמרי, התושבים שומעים כל הזמן את הדי הפיצוצים והירי. תחשבו על רעש חזק ופתאומי שמפחיד אתכם, ועכשיו תחשבו שאתם שומעים אותו שוב ושוב, ביום ובלילה. הרעשים האלה מקשים על תחושת הרוגע והביטחון, ומזכירים כל הזמן את הקושי והסכנה. קשה מאוד לנהל חיים רגילים, ללכת לישון בשקט או להתרכז בלימודים כשהסביבה כל כך רועשת ומתוחה.
הלב עוד לא מוכן
הקהילה של נחל עוז עברה חוויה קשה ומטלטלת. לחזור לאותו המקום בדיוק, כשבחוץ עדיין נשמעים קולות המצב הביטחוני, יכול להציף זיכרונות קשים ולעורר פחדים. אנשים צריכים זמן להחלים, לא רק בגוף אלא גם בנפש. בנוסף, אחד מחברי הקיבוץ, עמרי מירן, עדיין לא חזר הביתה והוא נמצא בשבי. עבור חבריו ושכניו, קשה לחשוב על חזרה לשגרה ולחיים נורמליים כל עוד הוא לא איתם. הם מרגישים שהקהילה לא שלמה, והחזרה צריכה לקרות רק כשכולם יחד, בתחושה של ביטחון ושלמות.
הפנייה לבית המשפט: בקשה לזמן ולבחירה
בגלל החששות האלה, כ-120 מתושבי הקיבוץ החליטו לעשות מעשה. הם פנו לבית המשפט העליון, הגוף המשפטי הכי גבוה במדינה, בבקשה מיוחדת שנקראת 'עתירה'. בעתירה שלהם, הם לא אומרים שהם לא רוצים לחזור לנחל עוז לעולם. להפך, הם אוהבים את הבית שלהם ורוצים לבנות בו את עתידם. מה שהם מבקשים זה שהמדינה תיתן להם עוד זמן ותאפשר לכל משפחה לבחור מתי הרגע הנכון עבורה לחזור.
הם מבקשים שההחלטה לא תיכפה עליהם. לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי החטוף, הסבירה: "אי-אפשר לקיים חיים נורמליים ליד הגבול עם עזה, בזמן שעמרי ועוד חטופים סובלים... המון משפחות בקיבוץ מרגישות שאי-אפשר לקיים חיים נורמליים ככה". הם רוצים לחזור הביתה מתוך מקום של עוצמה ואמונה בעתיד, ולא מתוך תחושה שמכריחים אותם.
קהילה אחת, דרכים שונות
חשוב לדעת שלא כל התושבים חושבים אותו הדבר. ישנן משפחות שבחרו כן לחזור לקיבוץ, והן מתמודדות באומץ עם המצב. וזה בסדר גמור. בקהילה חזקה יש מקום לדעות שונות ולצרכים שונים. העותרים לבית המשפט מכבדים את בחירתם של שכניהם שחזרו, ורק מבקשים שגם הבחירה שלהם, להמתין, תכובד.
הסיפור של נחל עוז הוא יותר מסיפור על חזרה הביתה. זהו סיפור על קהילה שמתמודדת עם אתגר עצום, על החשיבות של תחושת ביטחון, ועל זכותם של אנשים להשמיע את קולם ולקבל החלטות שקשורות לחייהם. כולנו מקווים שבקרוב מאוד, המצב יאפשר לכל תושבי נחל עוז לחזור לביתם האהוב, כשהם מרגישים בטוחים, שלמים וחזקים, כדי להמשיך ולבנות את הקהילה המיוחדת שלהם.
📌 נקודות מרכזיות
- קיבוץ נחל עוז: יישוב קהילתי שיתופי בעוטף עזה, סמוך מאוד לגבול.
- עתירה לבג"ץ: פנייה רשמית לבית המשפט העליון בישראל בבקשה שיתערב בהחלטה של הממשלה או גוף ציבורי אחר.
- פינוי: העברה זמנית ומאורגנת של תושבים מאזור מגוריהם למקום בטוח יותר, בדרך כלל בגלל מצב חירום.
- מצב ביטחוני: מונח המתאר את רמת הבטיחות והסיכון באזור מסוים בהקשר של פעולות צבאיות או אירועים אחרים.
- עוטף עזה: כינוי לקבוצת היישובים הישראליים הנמצאים במרחק של עד 7 קילומטרים מרצועת עזה.
- קהילה: קבוצת אנשים שגרה יחד וחולקת תחושת שייכות, תמיכה הדדית וחיים משותפים.
- חטופים: אנשים שנלקחו בכוח ומוחזקים במקום לא ידוע בניגוד לרצונם.