דמיינו את זה: אתם יושבים ביציע, צופים במשחק המכריע של הקבוצה האהובה עליכם. המצב מותח, והמאמן צריך לקבל החלטה קריטית – איזה שחקן להכניס למגרש? אבל במקום לראות את המאמן מתייעץ עם העוזרים שלו, אתם רואים אותו מסתכל בריכוז על... אייפד. וזה לא שהוא בודק הודעות, האייפד הוא זה שנותן לו את ההוראות. זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל זה בדיוק מה שקרה במשחק של קבוצת הבייסבול 'אוקלנד בולרס'.

עיר של ספורט שמחפשת את עצמה

כדי להבין למה הניסוי הזה כל כך מיוחד, צריך להכיר את הסיפור של העיר אוקלנד. פעם, אוקלנד הייתה עיר עם קבוצות ספורט מצליחות מאוד בכדורסל, פוטבול ובייסבול. אבל בשנים האחרונות, כל הקבוצות הגדולות עזבו לערים אחרות, והשאירו את האוהדים עם לב שבור. לתוך החלל הזה נכנסה קבוצה חדשה וקטנה, 'אוקלנד בולרס', שהוקמה על ידי האוהדים ולמען האוהדים. הקבוצה הזו מסמלת תקווה והתחלה חדשה, והיא לא מפחדת לנסות דברים שאף אחד אחר לא העז לעשות.

מהפכה מספר 1: כשנתונים ניצחו כסף גדול

אוקלנד ידועה בהיסטוריה של חדשנות בספורט. בשנות ה-90, קבוצת הבייסבול הקודמת של העיר, ה'אוקלנד אתלטיקס', הייתה קבוצה עם תקציב נמוך יחסית לקבוצות העשירות של הליגה. המנכ"ל שלה, בילי בין, הבין שהוא לא יכול לנצח אותן בכסף, אז הוא החליט לנצח אותן עם המוח. במקום להסתמך על דעות של סקאוטים (מגלי כישרונות), הוא השתמש בניתוח סטטיסטיקות מתקדמות כדי למצוא שחקנים שאף אחד אחר לא רצה, אבל שהנתונים הראו שהם יעילים מאוד.

השיטה הזו נקראה 'מאניבול' (Moneyball), והיא שינתה את עולם הבייסבול לנצח. היא הוכיחה שעם חשיבה חכמה וניתוח נתונים, גם קבוצה 'ענייה' יכולה להתחרות בגדולות. הסיפור הזה הפך לספר וסרט מצליח בכיכובו של בראד פיט, והראה לעולם כולו איך מתמטיקה יכולה לנצח משחקים. מה שה'בולרס' עשו עכשיו, הוא בעצם לקחת את רעיון ה'מאניבול' ולהקפיץ אותו לשלב הבא: אם נתונים כל כך חשובים, למה לא לתת למחשב שמבין בנתונים יותר טוב מכולם לנהל את העניינים?

מהפכה מספר 2: המאמן שחי באייפד

במשחק מיוחד, המאמן של ה'בולרס', אהרון מיילס, לא קיבל את ההחלטות בעצמו. הוא החזיק אייפד שעליו הותקנה תוכנת בינה מלאכותית בשם 'אארונליטיקס' (שילוב של שמו, אהרון, ו'אנליטיקס' - ניתוח נתונים). התוכנה הזו ניזונה מכמות אדירה של מידע: נתונים ממאה שנים של משחקי בייסבול, וכל הנתונים על השחקנים בקבוצה הנוכחית.

במהלך המשחק, ה-AI ניתח את המצב בזמן אמת והמליץ למיילס על כל מהלך: איזה חובט להציב, מתי להחליף את זורק הכדורים, ואיך לסדר את שחקני ההגנה על המגרש. למעשה, המאמן האנושי הפך למתווך בין המוח הדיגיטלי לשחקנים האנושיים.

אז... איך זה נגמר?

הניסוי היה מרתק. בשלב מסוים, ה-AI הורה על חילוף שהקהל לא אהב בכלל, והאוהדים הגיבו בשריקות בוז. הם חשבו שהמחשב עושה טעות. אבל בסופו של דבר, הקבוצה ניצחה במשחק בתוצאה 3-2. המאמן מיילס אמר בסיום: "הייתי עושה בדיוק את אותם חילופים". כלומר, המחשב חשב בדיוק כמוהו.

אבל היה רגע אחד שהראה את ההבדל בין בינה אנושית לבינה מלאכותית. מיילס החליט על דעת עצמו להחליף שחקן אחד, כי הוא ידע שלאותו שחקן היו כאבי ראש בבוקר. זה פרט קטן ואנושי שהמחשב לא יכול היה לדעת. הרגע הזה הזכיר לכולם שלמרות כל הנתונים, לפעמים צריך גם רגש והבנה של בני אדם.

האוהדים חלוקים: חדשנות או קור רובוטי?

התגובות לניסוי היו מעורבות. חלק מהאוהדים התלהבו מהרעיון. הם הרגישו שהם מבינים טוב יותר את ההחלטות המקצועיות ושהם חלק ממהפכה טכנולוגית. אחרים הרגישו שזה צעד אחד רחוק מדי. "אנחנו רוצים מגע אנושי, לא רובוטים שמנהלים את הקבוצה שלנו", כתב אחד האוהדים. הם חששו שהספורט, שאמור להיות מלא בתשוקה וברגש, יהפוך למשהו קר ומחושב.

העתיד של הספורט כבר כאן?

הניסוי של אוקלנד בולרס הוא הצצה לעתיד. סביר להניח שמאמני AI לא יחליפו לחלוטין מאמנים אנושיים בקרוב, אבל הם בהחלט יהפכו לכלי עזר חשוב. אולי תפקיד המאמן ישתנה: ה-AI ידאג לאסטרטגיה ולניתוח הנתונים, והמאמן האנושי יתמקד במה שמחשב לא יכול לעשות – להעניק השראה, לבנות רוח צוות, להבין את הרגשות של השחקנים ולהפוך אותם לקבוצה מלוכדת. כך או כך, הסיפור של המאמן באייפד מראה לנו שהגבול בין אדם למכונה בספורט מתחיל להיטשטש, וזה הולך להיות מעניין מאוד.