מבוא: רגע לפני המפץ הגדול

בשבועות האחרונים, נראה היה שהמצב הביטחוני המורכב במזרח התיכון רק הולך ומסתבך. המתח היה באוויר, כמו שקט מתוח בכיתה לפני מבחן חשוב. ואז, אירוע ביטחוני שאירע בקטאר, ובו ישראל הייתה מעורבת, טרף את כל הקלפים. האירוע לא השיג את מטרתו וגרם לכעס גדול בקרב מדינות ערביות רבות, ובראשן קטאר, שהודיעה על הפסקת מאמצי התיווך שלה. לרגע, זה נראה היה כמו צעד גדול אחורה, נקודה שבה כולם מפסיקים לדבר. אבל דווקא מתוך המשבר הזה, נולדה הזדמנות בלתי צפויה.

המשבר שהצית את הכל

דמיינו שאתם מנהלים ויכוח סוער בקבוצת וואטסאפ עם חברים. פתאום, אחד החברים עושה משהו שמרגיז את כולם, והאווירה הופכת מעצבנית לממש קשה. קטאר, שמילאה תפקיד של 'מגשר' או 'מתווך' בין הצדדים, הרגישה פגועה והודיעה: "אני יוצא/ת מהקבוצה". זה בדיוק מה שקרה על הבמה העולמית. הכעס של קטאר ומדינות ערביות נוספות יצר חזית אחידה של ביקורת נגד ישראל. המצב נראה תקוע, ואף אחד לא ידע איך ממשיכים מכאן.

אבל אז, שני יועצים בכירים בבית הלבן, סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר, הסתכלו על המצב מזווית אחרת. הם אמנם כעסו על מה שקרה, אבל אז הם חשבו: 'רגע, בפעם הראשונה מזה זמן רב, כל המנהיגים הערבים מדברים בקול אחד. נכון, הם כועסים על ישראל, אבל הם מדברים. אולי אפשר להפוך את האנרגיה השלילית הזו למשהו חיובי?'. המחשבה הזו הייתה הניצוץ שהתחיל את הכל.

מהזדמנות למעשה: נולדת תוכנית חדשה

באישורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, וויטקוף וקושנר התחילו לעבוד. הם לא התחילו מאפס. היה להם כבר בסיס של הצעה אמריקאית קודמת, והם שילבו אותה עם תוכנית אחרת, שחשבה על העתיד - מה יקרה באזור "ביום שאחרי" שהאתגר הביטחוני יסתיים. זה כמו לקחת שני מתכונים שאתם אוהבים, לערבב את המרכיבים הכי טובים מכל אחד, וליצור מנה חדשה ומדהימה. התוצאה הייתה מסמך מפורט בן 21 סעיפים, תוכנית פעולה של ממש.

ההזדמנות להציג את התוכנית הגיעה בפסגה מיוחדת שהתקיימה בניו יורק, בשולי העצרת הכללית של האו"ם. טראמפ נפגש עם מנהיגים של שמונה מדינות ערביות ומוסלמיות. הפגישה הייתה טעונה, והמנהיגים לא חסכו ביקורת מישראל. אבל אז, טראמפ אותת ליועצו, וויטקוף, ואמר לו: "סטיב, ספר להם על מה אתה עובד". וויטקוף הציג את התוכנית החדשה, ובחדר השתררה דממה. התגובות היו חיוביות. המנהיגים, שהגיעו כועסים, ראו לראשונה דרך אפשרית לצאת מהמצב הסבוך.

מרתון דיפלומטי מורט עצבים

עם ההסכמה העקרונית של מדינות ערב, הכדור עבר למגרש של ישראל. וויטקוף וקושנר נפגשו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במלון שלו בניו יורק לסדרת פגישות ארוכות. הפערים בין הצדדים היו עדיין גדולים. השיחות נמשכו לאורך כל סוף השבוע, והפכו למרתון דיפלומטי של ממש.

שיחות טלפון ששינו את התמונה

הדרמה הגיעה לשיאה בסוף השבוע. בבית הלבן חששו שנתניהו עומד לדחות את התוכנית. כאן הנשיא טראמפ נכנס לתמונה באופן אישי. הוא הרים טלפון לנתניהו, לא פעם אחת, אלא חמש פעמים. אחת השיחות תוארה כ"קשה וחריפה". לפי מקורות, טראמפ אמר לנתניהו בצורה ברורה: 'זו ההצעה. קח אותה או עזוב אותה. אם תעזוב, אנחנו לא נהיה שם כדי לגבות אותך'. הוא דרש תשובה ברורה של 'כן', ולא 'כן, אבל...'.

זה לא אומר שישראל לא יכלה להשפיע. טראמפ הסכים לקבל שינויים שנתניהו ביקש והיו קשורים לביטחון, אך דחה בקשות לשינויים שנועדו רק לעזור לנתניהו עם הפוליטיקה הפנימית בישראל. בסופו של דבר, לאחר משא ומתן מתיש שנמשך עד שעות הלילה המאוחרות, נתניהו הסכים.

האתגרים שבדרך ומה הלאה?

אבל הסיפור עוד לא נגמר. כשהנוסח המעודכן, עם השינויים שישראל הכניסה, נשלח חזרה למדינות ערב, הן כעסו. הן הרגישו שישראל קיבלה יותר מדי. זה מראה כמה דיפלומטיה היא עניין עדין ומורכב – כמעט בלתי אפשרי שכולם יהיו מרוצים ב-100%.

למרות זאת, הנשיא טראמפ החליט לפרסם את התוכנית. כעת, כל העיניים נשואות לעבר חמאס. מדינות כמו קטאר, מצרים וטורקיה מנסות לשכנע אותם להסכים להצעה. ההנחה היא שאם חמאס יסרב, הוא ימצא את עצמו מבודד, ללא תמיכה בעולם הערבי. הדרך עוד ארוכה ומלאת אתגרים, אבל לראשונה מזה זמן רב, ישנה תוכנית קונקרטית על השולחן, שמציעה נתיב לסיום הסכסוך והחזרת החטופים. זהו רגע שמזכיר לנו שגם במצבים הקשים ביותר, דיפלומטיה, שיחות, ולפעמים גם קצת לחץ, יכולים לפתוח דלת לתקווה חדשה.