דמיינו שאתם חלק מקבוצה. לאו דווקא קבוצת כדורגל, אולי קבוצה בחוג, בתנועת הנוער או אפילו הכיתה שלכם. עכשיו דמיינו שחבר מהקבוצה נאלץ לעזוב לתקופה מאוד ארוכה בגלל מצב קשה. איך הייתם מרגישים? בטח הייתם מתגעגעים, דואגים, ומחכים בקוצר רוח לרגע שהוא יחזור. זה בדיוק מה שקרה השבוע, אבל בקנה מידה הרבה יותר גדול. אחרי שנתיים, זמן שנראה כמו נצח, חזרו הביתה כמה ישראלים שהיו במצב קשה מאוד, הרחק ממשפחותיהם. והקהילות שלהם, ובמיוחד קהילות אוהדי הכדורגל, חיכו להם עם זרועות פתוחות והמון אהבה.

מה זה אומר להיות אוהד?

להיות אוהד של קבוצת כדורגל זה הרבה יותר מלצפות במשחקים בטלוויזיה. זה ללבוש את החולצה בצבעי הקבוצה בגאווה, לשיר את שירי העידוד ביציע עד שהגרון כואב, ולהרגיש שהניצחון של הקבוצה הוא גם קצת הניצחון שלך. זו תחושת שייכות למשפחה גדולה, משפחה של עשרות אלפי אנשים שאולי לא מכירים אחד את השני, אבל חולקים את אותה אהבה ואותה תקווה. האנשים שחזרו הביתה היו חלק בלתי נפרד מהמשפחות האלה - של מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע. וכשהם היו חסרים, כל היציע הרגיש בחסרונם.

קבלת פנים בצבעי צהוב-כחול

במכבי תל אביב, שלושה אוהדים יקרים חזרו הביתה: האחים גלי וזיוי ברמן, ועומרי מירן. ארגון האוהדים "אחים לסמל" רצה לוודא שהם יראו וירגישו את האהבה ברגע הראשון. הם פרסו על הדשא באצטדיון בלומפילד שלטי ענק עם מסר פשוט ומרגש: "חיכינו לכם". דמיינו את ההרגשה, אחרי כל כך הרבה זמן, לראות מהמסוק שמחזיר אתכם הביתה את האצטדיון של הקבוצה שלכם, צבוע בדגלים ובשלטים רק בשבילכם. זה כמו לקבל חיבוק ענק מכל הקהילה בבת אחת.

גם שחקני הקבוצה, הגיבורים של האוהדים, הצטרפו לחגיגה. דור פרץ, אחד השחקנים הבולטים, שלח להם סרטון ואמר: "התגעגענו אליכם כל כך הרבה, חיכינו שתשובו אלינו. מחכים במגרש ואוהבים אתכם מכל הלב". אפילו חיל האוויר, שהטיס אותם הביתה, הניח במסוק צעיף של מכבי תל אביב. כל פרט קטן נועד להראות להם: לא שכחנו אתכם לרגע, אתם חלק מאיתנו.

הגל הירוק של התקווה

גם בצד השני של הכביש, בחיפה, הייתה התרגשות גדולה. מתן אנגרסט וגיא גלבוע-דלאל, שני אוהדים של מכבי חיפה, חזרו גם הם. המועדון הירוק פרסם הודעה שמסכמת את הרגשות של כולם: "שנתיים חיכינו לכם, היציע לא היה מלא ושלם בסמי עופר בלעדיכם". זה משפט שמראה עד כמה כל אוהד הוא חשוב. קבוצת כדורגל היא לא רק 11 שחקנים על הדשא, היא הפסיפס האנושי הענק שמרכיב את היציעים. כל כיסא ריק הוא כמו חתיכה חסרה בתמונה.

הקבוצה גם הודתה לכוחות הביטחון ולכל מי שעזר להחזיר אותם, והדגישה את החשיבות של אחדות ותקווה. המסר הוא שברגעים קשים, וגם ברגעים שמחים, הקהילה היא הכוח הגדול ביותר שלנו. היא זו שעוזרת לנו לעבור את האתגרים ומעצימה את השמחה.

משפחה אדומה ומאוחדת

בבאר שבע, הסיפור קיבל תפנית מרגשת במיוחד. איתן הורן חזר הביתה והתאחד עם אחיו, יאיר, שחזר מספר חודשים קודם לכן. שני האחים הם אוהדים שרופים של הפועל באר שבע. במשך כל התקופה שאיתן היה חסר, הקבוצה והאוהדים עטפו את יאיר ואת המשפחה. יאיר אפילו טס עם הקבוצה למשחק בחו"ל, כדי להרגיש חלק מהמשפחה האדומה גם בתקופה הקשה.

כשאיתן חזר, ארגון האוהדים תלה שלט ענק באצטדיון טרנר: "איתן, ברוך שובך הביתה". המועדון כתב: "היום משפחתו זוכה לחבק אותו שוב חזק חזק... מחכים בקוצר רוח לחזרתו של איתן לטרנר, שם נקבל אותו כולנו בתשואות ובמחיאות כפיים". הסיפור של האחים הורן מראה איך קהילת הספורט יכולה להיות עוגן של תמיכה, מקום שמזכיר לך שאתה לא לבד, ושיש תמיד מי שמחכה לך שתחזור.

המחווה של קבוצות הספורט היא יותר מסתם מחווה יפה. היא מלמדת אותנו שיעור חשוב על חברות, על נאמנות ועל כוחה של קהילה. היא מראה שגם כשמישהו רחוק מהעין, הוא אף פעם לא רחוק מהלב, ובסוף, תמיד יש בית לחזור אליו - גם הבית עם המשפחה, וגם הבית השני, ביציע של הקבוצה האהובה.