מי ינהיג את השירות החשאי? הדיון הגדול על עתיד השב"כ

בכל מדינה ישנם תפקידים שהם כמו לב המערכת – תפקידים שקטים, כמעט סודיים, אבל כאלה שמשפיעים על החיים של כולנו. אחד התפקידים האלה בישראל הוא ראש שירות הביטחון הכללי, או בקיצור, השב"כ. השב"כ הוא כמו שומר הראש של המדינה, ארגון שתפקידו להגן על האזרחים ועל אופייה הדמוקרטי של ישראל מפני אתגרים ביטחוניים מבפנים. בימים אלה, מתנהל דיון ציבורי חשוב וסוער סביב זהותו של האדם שעשוי להתמנות לתפקיד הרגיש הזה: האלוף (במילואים) דוד זיני.

הדיון הוא לא רק על אדם אחד, אלא על רעיונות גדולים ועל שאלות מהותיות לגבי עתידה של מדינת ישראל. הבחירה בראש שב"כ היא תמיד משמעותית, אבל הפעם היא מעוררת שאלות עמוקות מתמיד.

מי הוא דוד זיני?

דוד זיני הוא קצין מוערך מאוד, עם עבר צבאי מרשים. הוא שירת בתפקידים בכירים בצה"ל והוביל חיילים במבצעים מורכבים. אין ויכוח על הניסיון הביטחוני שלו. אבל הסיפור אינו מסתכם רק ברקע הצבאי. זיני מגיע מרקע דתי-ציוני, והוא מקורב לחוגים רוחניים מסוימים, ובמיוחד לרבנים כמו הרב ישראל טאו והרב אלי סדן, שעומדים בראש מוסדות "בני דוד" בעלי.

הקשר הזה הוא לב ליבו של הדיון. הרבנים הללו ורבים מתלמידיהם מחזיקים בהשקפת עולם ברורה מאוד לגבי הכיוון שאליו ישראל צריכה ללכת. זה לא רק עניין של אמונה אישית, אלא תפיסה שלמה לגבי אופייה של המדינה.

לב הוויכוח: מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינת הלכה?

כדי להבין את עומק הוויכוח, צריך להכיר שני מודלים שונים לאיך מדינה יכולה להתנהל. המודל הרשמי של ישראל כיום הוא מדינה יהודית ודמוקרטית. מה זה אומר? זה אומר שיש איזון: המדינה שואבת השראה מהמורשת ומהתרבות היהודית, אבל היא גם דמוקרטיה. כלומר, החוקים נקבעים על ידי נציגי הציבור בכנסת, יש שוויון זכויות לכל האזרחים, וחופש הביטוי והמחשבה הם ערכי יסוד.

מנגד, ישנה תפיסה של מדינת הלכה. במדינה כזו, חוקי המדינה אינם נקבעים על ידי הכנסת, אלא על פי ההלכה, כלומר החוקים הדתיים של היהדות. החוגים הרוחניים שדוד זיני קשור אליהם מאמינים שזוהי השאיפה העליונה – להפוך את ישראל למדינה שמתנהלת על פי חוקי התורה.

השאלה הגדולה שרבים שואלים היא: האם אדם שגדל והתחנך על ברכי תפיסה ששואפת למדינת הלכה, יכול לעמוד בראש ארגון שתפקידו המרכזי הוא להגן על הדמוקרטיה הישראלית? זהו קונפליקט רעיוני עמוק.

"שיטת אלקנה": להשפיע מבפנים

גורמים שונים טוענים כי בחוגים אלה קיימת אסטרטגיה המכונה "שיטת אלקנה". הרעיון מאחורי השיטה הוא לעודד צעירים מוכשרים מהמגזר הדתי-לאומי להשתלב בעמדות מפתח והשפעה בחברה הישראלית – בצבא, במערכת המשפט, בחינוך וכמובן, במערכת הביטחון. המטרה, על פי אותם גורמים, היא לא להשתלט בכוח, אלא לשנות את אופיין של המערכות הללו מבפנים, כך שיתאימו להשקפת עולמם.

דוגמה שמציינים בהקשר זה היא מינויו של הרב אביחי רונצקי לתפקיד הרב הצבאי הראשי לפני שנים. נטען כי בתקופתו הוא פעל למנות רבנים צבאיים רבים שהגיעו מאותו רקע אידיאולוגי, ובכך שינה את פניה של הרבנות הצבאית. כעת, החשש של המבקרים הוא שתהליך דומה עלול להתרחש בארגון חשוב כמו השב"כ.

מדוע תפקיד ראש השב"כ כל כך קריטי?

השב"כ אינו עוד ארגון ממשלתי. הוא מחזיק בכוח עצום ופועל תחת מעטה של סודיות כדי לסכל איומים ביטחוניים. אבל יש לו תפקיד נוסף, לא פחות חשוב: לשמור על יציבות המשטר הדמוקרטי. הוא אמור להיות ארגון ממלכתי, כלומר, כזה שמשרת את המדינה ואת כלל אזרחיה, ולא ממשלה, מפלגה או אידיאולוגיה ספציפית.

הדיון סביב זיני נוגע בדיוק בנקודה הזו. המבקרים חוששים שאם בראש הארגון יעמוד אדם שמקורב לגורמים המדברים בגלוי על הצורך בשינוי אופי המשטר, הארגון עלול לאבד את הניטרליות שלו. דוד זיני עצמו התבטא בעבר נגד מערכת המשפט, וסביבתו הקרובה והרוחנית מביעה עמדות ברורות עוד יותר. השאלה אינה נוגעת ליושרה האישית של זיני, אלא לעצם האפשרות של ניגוד עניינים מובנה בין תפיסת עולמו לבין תפקידו הממלכתי.

מבט לעתיד: דיון פתוח על זהות וחזון

הדיון על מינוי ראש השב"כ הבא הוא למעשה דיון על הנשמה של מדינת ישראל. זהו ויכוח בין תפיסות עולם שונות, שכל אחת מהן רואה את עתיד המדינה בצורה אחרת. אין כאן תשובות פשוטות של "טוב" ו"רע".

העובדה שדיון כזה מתקיים בגלוי, שהתקשורת עוסקת בו ובתי המשפט דנים בו, היא סימן לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. היא מראה שישנם מנגנוני בקרה ואיזון. בסופו של דבר, השאלות האלה – על איזון בין דת ומדינה, על ערכים ועל הדרך קדימה – הן שאלות שכל אזרח ואזרחית צריכים לחשוב עליהן. הוויכוח הזה הוא הזדמנות לכולנו ללמוד, לגבש עמדה ולהבין טוב יותר את המורכבות של החברה הישראלית.