דמיינו מכונית מרוץ סופר-מהירה. כדי שהיא תנצח, לא מספיק שיהיה לה נהג מעולה, היא צריכה גם את הדלק הטוב והמתאים ביותר. בעולם הספורט, הגוף של האתלטים הוא מכונית המרוץ, והאוכל הוא הדלק. לפעמים, הדלק הזה נראה לנו קצת... מוזר. השבוע, למשל, כוכב הכדורגל ארלינג הולאנד סיפר שהוא שותה חלב היישר מהפרה, בלי שעבר תהליך שנקרא פיסטור. האם זה סוד הכוח שלו? בואו נצלול לצלחות של כמה מהספורטאים הגדולים בעולם וננסה להבין מה מניע אותם.

הולאנד: תזונת הוויקינג המודרני

ארלינג הולאנד, החלוץ הנורווגי הענק של מנצ'סטר סיטי, ידוע בכוח הפיזי המתפרץ שלו. התזונה שלו נשמעת כאילו נלקחה מסיפורי הוויקינגים. מלבד חלב לא מפוסטר, הוא מספר שהוא אוכל איברים פנימיים של פרות, כמו לב וכבד. למה? לטענתו, איברים אלו עשירים מאוד בוויטמינים ומינרלים חיוניים. בנוסף, הוא אוכל סטייקים ענקיים ויכול להגיע לצריכה של 6,000 קלוריות ביום - פי שלושה בערך ממה שנער ממוצע בגילכם אוכל.

האם זה בטוח?

הסיפור על החלב הלא מפוסטר עורר דיון. מומחי בריאות מזהירים שחלב כזה עלול להכיל חיידקים, מכיוון שהוא לא עבר חימום שהורג אותם. הולאנד, מצדו, מאמין שזה טבעי ובריא יותר. זה מראה לנו שגם בעולם המדע והתזונה, יש לפעמים גישות שונות. מה שחשוב להבין הוא שהולאנד עושה זאת בליווי של צוות מקצועי שמפקח על בריאותו.

ג'וקוביץ': הגוף כמקדש מדעי

אם הולאנד הוא ויקינג, אז הטניסאי נובאק ג'וקוביץ' הוא מדען במעבדה. התזונה שלו מחושבת ומדויקת להפליא. הוא מתחיל כל בוקר עם מים פושרים ולימון, ממשיך למיץ סלרי ואז לשייק ירוק שמכיל אצות ועוד דברים שאולי לא נשמעים הכי טעימים. התפריט שלו נטול גלוטן (החלבון שנמצא בחיטה) ומוצרי חלב. לפעמים הוא אפילו נוקט בשיטת 'צום לסירוגין', כלומר, אוכל רק במשך 8 שעות ביממה וצם ב-16 הנותרות.

עבור ג'וקוביץ', כל מה שנכנס לגופו נועד למטרה אחת: לאפשר לו להמשיך להיות בטופ העולמי גם בגיל מתקדם יחסית לטניסאי. הוא מתייחס לגופו בכבוד עצום, כמו מקדש, ומאמין שהתזונה הקפדנית הזו היא הסיבה המרכזית לאריכות ימים המקצועית שלו.

פלפס: מכונת הקלוריות האנושית

ומה לגבי מישהו שצריך אנרגיה בלתי נגמרת? הכירו את מייקל פלפס, השחיין האגדי והשיאן האולימפי. בשיא הקריירה שלו, פלפס היה צריך לשרוף אלפי קלוריות בכל יום באימוני השחייה המפרכים. כדי לתדלק את הגוף, הוא היה אוכל כ-10,000 קלוריות ביום! זה כמו כמות האוכל שמספיקה לחמישה אנשים בוגרים.

ארוחת הבוקר שלו כללה, בין היתר, שלוש כריכות עם ביצה מטוגנת, חביתה מחמש ביצים, פנקייקים ודייסה. וזו הייתה רק ההתחלה. כמובן, חשוב מאוד להדגיש: תזונה כזו מתאימה רק לספורטאי ברמתו, שנמצא בפעילות גופנית קיצונית במשך שעות רבות בכל יום. ניסיון לאכול כך ללא הפעילות המתאימה הוא לא בריא בכלל.

לבנדובסקי ומסי: אלה ששוברים את הכללים

לא כל הספורטאים כל כך קיצוניים, אבל לחלקם יש הרגלים ייחודיים. רוברט לבנדובסקי, החלוץ הפולני, נוהג לאכול את הארוחה שלו בסדר הפוך: הוא מתחיל מהקינוח! אשתו, שהיא גם תזונאית, פיתחה את השיטה הזו. הרעיון הוא שמזון מתוק מתעכל מהר יותר, ואם אוכלים אותו ראשון, הוא לא 'יתקע' במערכת העיכול יחד עם חלבונים ופחמימות. למרות שאין לכך הוכחה מדעית חד משמעית, נראה שעבורו זה עובד מצוין.

וליונל מסי? פעם הוא היה ידוע באהבתו לפיצה, עד כדי כך שהיה אוכל אותה אפילו לפני משחקים. עם השנים והתבגרותו, הוא הבין שעליו לשנות הרגלים. כיום, הוא עדיין אוכל פיצה מדי פעם, אבל בגרסה בריאה יותר, למשל בלי גבינה ועם הרבה ירקות. הוא גם שותה באופן קבוע 'מאטה', משקה דרום אמריקאי מסורתי שמעניק אנרגיה, בדומה לקפה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה?

הדבר החשוב ביותר להבין הוא שאין 'תזונת קסם' אחת שמתאימה לכולם. כל אחד מהספורטאים האלה, יחד עם הצוות המקצועי שלו, מצא את הנוסחה המדויקת שעובדת עבור גופו, עבור ענף הספורט שלו ועבור המטרות שלו. המשותף לכולם הוא המשמעת, ההקשבה לגוף וההבנה שתזונה היא חלק בלתי נפרד מההצלחה.

אנחנו לא צריכים להתחיל לאכול לב של פרה או לשתות מיץ סלרי כל בוקר. אבל אנחנו כן יכולים לקחת מהם השראה: לחשוב על מה שאנחנו מכניסים לגוף שלנו, לשים לב איך מאכלים שונים גורמים לנו להרגיש, ולזכור שאוכל בריא ומאוזן נותן לנו את הכוח והאנרגיה להצליח בכל מה שנעשה - בלימודים, בספורט ובחיים בכלל.