מי היה הדר גולדין?

לפני שהיה קצין ומפקד בסיירת גבעתי, הדר גולדין היה נער מלא חיים, בדיוק כמוכם. הוא גדל ביישוב אשחר שבצפון, והיה לו קשר מיוחד במינו עם אחיו התאום, צור. הם היו החברים הכי טובים, עשו הכל ביחד, ואפילו התגייסו לצבא יחד והלכו יחד לקורס קצינים. מלבד היותו אח וחבר, הדר היה אמן מוכשר. הוא אהב לצייר ולרשום, והמחברות שלו היו מלאות באיורים שהראו את דרך ההסתכלות המיוחדת שלו על העולם. הציורים שלו היו מלאי צבע, תנועה וחיים, והם מספרים את סיפורו עד היום.

בראיון שנתן יחד עם אחיו צור כשנה לפני שנפל, הוא סיפר על הערכים שקיבל בבית. "אותנו גידלו בהרבה אהבה והרבה שליחות", אמר. "גדלנו על אהבת העם והארץ... זה משהו מהבית". המשפטים האלה מראים לנו איזה אדם הוא היה – מישהו שהאמין בחשיבות של לתרום למדינה ולחברה, מתוך תחושת אחריות ואהבה גדולה.

מנהיגות ושירות משמעותי

כשהתגייס לצבא, היה ברור להדר שהוא רוצה לעשות שירות משמעותי. הוא בחר ללכת ליחידה מובחרת, סיירת גבעתי, ושם התבלט במהירות. הוא יצא לקורס קצינים, יחד עם צור, וחזר ליחידה כמפקד צוות. להיות מפקד זה לא רק לתת פקודות; זו אחריות עצומה. מפקד אחראי על החיילים שלו, על הביטחון שלהם, ועל ביצוע המשימות בצורה הטובה ביותר. חבריו של הדר מספרים עליו שהיה מפקד שכולם רצו ללכת אחריו – הוא היה מקצועי, ערכי, ובעיקר, אנושי. הוא דאג לחייליו כאילו היו אחיו הקטנים, ותמיד היה שם בשבילם. המנהיגות שלו לא נבעה מכוח, אלא מדוגמה אישית ומהאכפתיות העמוקה שלו כלפי האנשים סביבו.

אירוע ביטחוני קשה ברפיח

בקיץ 2014, במהלך מבצע 'צוק איתן', צה"ל פעל כדי להגן על תושבי הדרום מפני ירי רקטות. ב-1 באוגוסט, זמן קצר לאחר שהוכרזה הפסקת אש, התרחש אירוע ביטחוני חמור באזור העיר רפיח, בדרום רצועת עזה. כוח בפיקודו של חברו, רס"ן בניה שראל, יצא למשימה חשובה של איתור מנהרות. הדר והצוות שלו היו חלק מהכוח הזה. במהלך הפעילות, הם נתקלו בכוח עוין שיצא ממנהרה והתפתח קרב קשה. באירוע זה, הדר, יחד עם מפקדו בניה שראל ולוחם נוסף, סמ"ר ליאל גדעוני, איבדו את חייהם. לאחר הקרב, התברר כי גופתו של הדר נלקחה על ידי הכוח העוין אל תוך המנהרה.

חלל שמקום קבורתו לא נודע

מאותו הרגע, הדר גולדין הוגדר כ"חלל שמקום קבורתו לא נודע". זהו מושג עצוב ומורכב. זה אומר שאנחנו יודעים שהדר איבד את חייו, אך גופתו לא נמצאת בידינו ולא ניתן להביא אותו לקבורה ראויה באדמת המולדת, לצד חבריו ומשפחתו. עבור כל חברה, ובמיוחד עבור החברה הישראלית, להביא כל חייל לקבר ישראל הוא ערך עליון. זהו הביטוי העמוק ביותר של ערבות הדדית – אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור, גם לא אחרי מותו.

המשימה של משפחת גולדין: להשיב את הדר הביתה

מאז אותו יום, משפחתו של הדר – הוריו לאה ושמחה, ואחיו איילת, מנחם וצור – יצאו למסע בלתי פוסק להשבתו. הם לא נלחמים רק עבור הדר, אלא עבור הערך החשוב הזה. הם נפגשים עם מנהיגים בארץ ובעולם, מסבירים את המצב, ומבקשים עזרה. הם מאמינים שזוהי אחריות של מדינת ישראל ושל העולם כולו לדרוש את השבתו.

אחד הכלים המרכזיים שלהם במאבק הוא האמנות של הדר. הם מציגים את ציוריו בתערוכות ברחבי העולם, כדי להראות לכולם את האדם שהיה – מלא חיים, כישרון ותקווה. דרך הציורים, הם מספרים את סיפורו ומזכירים לעולם שהוא לא רק חייל, אלא אדם עם חלומות, שאיפות ועולם פנימי עשיר. המאבק שלהם הוא סמל לנחישות, לאהבה אין-סופית של משפחה, ולאמונה בצדקת הדרך.

המורשת של הדר: תקווה ואחריות

סיפורו של הדר גולדין הוא סיפור על אובדן גדול, אבל הוא גם סיפור על חיים מלאי משמעות. הוא מזכיר לנו את החשיבות של ערכים כמו חברות, אחריות, אהבת הארץ ונתינה. המאבק של משפחתו מלמד אותנו על כוחה של משפחה ועל החשיבות שלעולם לא לוותר על מה שמאמינים בו. המורשת של הדר היא קריאה לכל אחד מאיתנו להיות אדם טוב יותר, לתרום לחברה, ולהיות מנהיג בדרך שלנו – בבית הספר, בתנועת הנוער או בקרב החברים. לזכור את הדר זה לא רק להיות עצובים, אלא לבחור בחיים, ביצירה, ובתיקון עולם, בדיוק כפי שהוא היה רוצה.