מִי זֶה דֶּנִי אַבְדִיָה?

דֶּנִי אַבְדִיָה הוּא שַׂחְקַן כַּדּוּרְסַל גָּבוֹהַּ וְחָזָק. הוּא מִיִּשְׂרָאֵל, מַמָּשׁ כָּמוֹנוּ. דֶּנִי עָבַר לְגור בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁנִּקְרֵאת אַמֶּרִיקָה. שָׁם הוּא מְשַׂחֵק בַּקְּבוּצָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל הַכַּדּוּרְסַל, הָאֶן-בִּי-אֵיי. זֶה כְּמוֹ לְשַׂחֵק בַּגְּמָר הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל בָּתֵּי הַסֵּפֶר בָּעוֹלָם.

דֶּנִי עוֹבֵד קָשֶׁה מְאוֹד בְּכָל יוֹם. הוּא מִתְאַמֵּן, קוֹפֵץ וְזוֹרֵק לַסַּל. הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת הַשַּׂחְקָן הֲכִי טוֹב שֶׁהוּא יָכוֹל. וּבַזְּמַן הָאַחֲרוֹן, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שָׂמִים לֵב כַּמָּה הוּא נִהְיָה מְצֻיָּן.

מַחְמָאָה מִשַּׂחְקָן מְפֻרְסָם

יֵשׁ שַׂחְקָן וָתִיק וְחָכָם בְּשֵׁם אַיְזֵאָה תּוֹמָאס. הוּא הָיָה כּוֹכָב גָּדוֹל בְּעַצְמוֹ. הַיּוֹם יֵשׁ לוֹ תָּכְנִית מְיֻחֶדֶת שֶׁבָּהּ הוּא מְדַבֵּר עַל כַּדּוּרְסַל. זֶה קְצָת כְּמוֹ שֶׁהַגַּנֶּנֶת מְסַפֶּרֶת סִפּוּר לְכָל הַיְּלָדִים בַּגַּן.

בַּתָּכְנִית שֶׁלּוֹ, אַיְזֵאָה אָמַר דְּבָרִים נִפְלָאִים עַל דֶּנִי. הוּא אָמַר: "אֲנִי רוֹצֶה לְפַרְגֵּן לְדֶּנִי". זֶה אוֹמֵר, הוּא רָצָה לְהַגִּיד לוֹ "כָּל הַכָּבוֹד!". הוּא סִפֵּר שֶׁדֶּנִי הוּא כְּמוֹ אוֹר שֶׁמֵּאִיר אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ. הוּא מַצְלִיחַ מְאוֹד וְנוֹתֵן תִּקְוָה לְכֻלָּם.

הַתְּלוּנָה שֶׁהִיא בִּכְלָל מַחְמָאָה

וְאָז, אַיְזֵאָה סִפֵּר סוֹד מְעַנְיֵן. הוּא סִפֵּר עַל שַׂחְקָן אַחֵר, שֶׁהוּא מֻמְחֶה בִּלְהַגֵּן עַל הַסַּל שֶׁלּוֹ. הַשַּׂחְקָן הַזֶּה אָמַר מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּשְׁמַע קְצָת כְּמוֹ תְּלוּנָה. הוּא אָמַר שֶׁהַשּׁוֹפְטִים, הָאֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הַחֻקִּים בַּמִּשְׂחָק, עוֹזְרִים לְדֶּנִי.

זֶה נִשְׁמַע מוּזָר, נָכוֹן? אֲבָל אַיְזֵאָה הִסְבִּיר שֶׁזֹּאת בְּעֶצֶם הַמַּחְמָאָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ! זֶה כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בּוֹנִים מִגְדָּל מַמָּשׁ גָּבוֹהַּ מִקֻּבִּיוֹת, וְחָבֵר אוֹמֵר: "זֶה לֹא פֵר! בֶּטַח הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּדֶבֶק סוֹדִי!". הֶחָבֵר לֹא בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתֶּם בְּדֶבֶק. הוּא פָּשׁוּט מִתְפַּעֵל כַּמָּה הַמִּגְדָּל שֶׁלָּכֶם מַדְהִים.

מָה זֶה אוֹמֵר לְקַבֵּל כָּבוֹד?

כְּשֶׁשַּׂחְקָן אַחֵר, בִּמְיֻחָד שַׂחְקָן הֲגָנָה טוֹב, אוֹמֵר שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ טוֹב שֶׁהַשּׁוֹפְטִים בֶּטַח עוֹזְרִים לְךָ, זֶה סִימָן שֶׁהוּא מְכַבֵּד אוֹתְךָ. הוּא בְּעֶצֶם אוֹמֵר: "וַואו, אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לַעֲצֹר אוֹתְךָ, אַתָּה טוֹב מִדַּי!".

זֶה הַכָּבוֹד הֲכִי גָּדוֹל בַּסְּפּוֹרְט. זֶה לֹא רַק הַנְּקֻדּוֹת שֶׁאַתָּה קוֹלֵעַ. זֶה גַּם כְּשֶׁהַשַּׂחְקָנִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים נֶגְדְּךָ מַעֲרִיכִים כַּמָּה אַתָּה טוֹב. זֶה מַרְאֶה לְדֶּנִי שֶׁכָּל הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁלּוֹ מִשְׁתַּלֶּמֶת.

דֶּנִי הוּא דֻּגְמָה לְכֻלָּנוּ

הַסִּפּוּר שֶׁל דֶּנִי מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר עוֹבְדִים קָשֶׁה וּמַאֲמִינִים בְּעַצְמֵנוּ, דְּבָרִים טוֹבִים קוֹרִים. דֶּנִי לֹא וִתֵּר, גַּם כְּשֶׁהָיָה לוֹ קָשֶׁה. עַכְשָׁו, כֻּלָּם בָּעוֹלָם רוֹאִים אֵיזֶה שַׂחְקָן נִפְלָא הוּא. וְהָכִי חָשׁוּב, הוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד מִשַּׂחְקָנִים אֲחֵרִים. זֶה הַפְּרָס הָאֲמִתִּי.