מִי זֶה דֶּנִי אַבְדִיָה?

דֶּנִי אַבְדִיָה הוּא שַׂחְקַן כַּדּוּרְסַל מִיִּשְׂרָאֵל. הוּא מְאוֹד גָּבוֹהַּ וְחָזָק. הוּא יוֹדֵעַ לִקְפֹּץ גָּבוֹהַּ וְלִזְרֹק אֶת הַכַּדּוּר יָשָׁר לַסַּל. דֶּנִי מְשַׂחֵק בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁנִּקְרָא אֶן-בִּי-אֵיי. זוֹהִי לִיגַת הַכַּדּוּרְסַל הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם, וְהִיא נִמְצֵאת בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁשְּׁמָהּ אַמֶּרִיקָה. לְשַׂחֵק שָׁם זֶה כְּמוֹ לִהְיוֹת בַּכִּתָּה שֶׁל הַתַּלְמִידִים הֲכִי טוֹבִים בְּבֵית הַסֵּפֶר.

כְּשֶׁהָיָה קְצָת קָשֶׁה

בַּהַתְחָלָה, דֶּנִי שִׂחֵק בִּקְבוּצָה אַחַת. לִפְעָמִים, הוּא עָשָׂה טָעוּיוֹת בַּמִּשְׂחָק. זֶה קוֹרֶה לְכֻלָּם, נָכוֹן? כְּמוֹ שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֵל לָנוּ הַגְּלִידָה. כְּשֶׁדֶּנִי עָשָׂה טָעוּת, הוּא הִרְגִּישׁ עָצוּב מְאוֹד. הוּא הָיָה חוֹשֵׁב: "אוּלַי אֲנִי לֹא מַסְפִּיק טוֹב?". הַהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת נִקְרֵאת חֹסֶר בִּטָּחוֹן. זֶה כְּמוֹ לִפְחֹד לְהַצְבִּיעַ בַּכִּתָּה, גַּם כְּשֶׁיוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה.

קְבוּצָה חֲדָשָׁה וְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה

יוֹם אֶחָד, דֶּנִי עָבַר לִקְבוּצָה חֲדָשָׁה. הַקְּבוּצָה הַחֲדָשָׁה נִקְרֵאת פּוֹרְטְלֶנְד. זֶה הָיָה כְּמוֹ לַעֲבֹר לְבֵית סֵפֶר חָדָשׁ. הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים חֲדָשִׁים וּמְאַמְּנִים חֲדָשִׁים. מְאַמְּנִים הֵם כְּמוֹ מוֹרִים שֶׁל סְפּוֹרְט. הֵם עוֹזְרִים לַשַּׂחְקָנִים לִלְמֹד וּלְהִשְׁתַּפֵּר.

שִׂיחָה חֲשׁוּבָה עִם הַמְּאַמֵּן

בְּאֶחָד הַמִּשְׂחָקִים, דֶּנִי מָסַר אֶת הַכַּדּוּר בְּצוּרָה לֹא טוֹבָה. הַמְּאַמֵּן שֶׁלּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ גִּילְבֶּרְט, רָאָה אֶת זֶה. הוּא עָצַר אֶת הַמִּשְׂחָק וְדִבֵּר עִם דֶּנִי. הוּא לֹא כָּעַס. הוּא רַק הִסְבִּיר לְדֶנִי אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה טוֹב יוֹתֵר בַּפַּעַם הַבָּאָה. דֶּנִי הִקְשִׁיב טוֹב טוֹב. אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָק, דֶּנִי נִגַּשׁ לַמְּאַמֵּן שֶׁלּוֹ. הוּא חִבֵּק אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: "תּוֹדָה שֶׁאַתָּה עוֹזֵר לִי לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹב". דֶּנִי שָׂמַח שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁעוֹזֵר לוֹ לִלְמֹד.

הַכֹּחַ שֶׁל הָאֱמוּנָה

בַּקְּבוּצָה הַחֲדָשָׁה, כֻּלָּם אָמְרוּ לְדֶנִי כַּמָּה הוּא נִפְלָא. הַמְּאַמְּנִים הֶאֱמִינוּ בּוֹ. הַחֲבֵרִים לַקְּבוּצָה הֶאֱמִינוּ בּוֹ. וּפִתְאוֹם, קָרָה קֶסֶם. כְּשֶׁכֻּלָּם מַאֲמִינִים בְּךָ, אַתָּה מַתְחִיל לְהַאֲמִין בְּעַצְמְךָ. דֶּנִי הִתְחִיל לְשַׂחֵק כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ וּמְשֻׁחְרָר. הוּא כְּבָר לֹא פָּחַד לַעֲשׂוֹת טָעוּיוֹת. הוּא פָּשׁוּט נֶהֱנָה מֵהַמִּשְׂחָק. וּכְשֶׁהוּא נֶהֱנָה, הוּא שִׂחֵק הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב.

דֶּנִי הוֹפֵךְ לְאוֹל-סְטָאר

עַכְשָׁו, דֶּנִי הוּא אֶחָד הַשַּׂחְקָנִים הֲכִי טוֹבִים בַּלִּיגָה. הוּא נִבְחַר לִהְיוֹת "אוֹל-סְטָאר". זֶה תֹּאַר מְיֻחָד שֶׁרַק הַשַּׂחְקָנִים הַמְּצֻיָּנִים בְּיוֹתֵר מְקַבְּלִים. זֶה כְּמוֹ לִזְכּוֹת בִּמְדַלְיַת זָהָב. הַסִּפּוּר שֶׁל דֶּנִי מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שְׁנֵי דְּבָרִים חֲשׁוּבִים. הָרִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר גָּמוּר לַעֲשׂוֹת טָעוּיוֹת. הַשֵּׁנִי, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַאֲמִינִים בְּעַצְמֵנוּ וְיֵשׁ לָנוּ חֲבֵרִים שֶׁעוֹזְרִים, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים גְּדוֹלִים.