כולנו מכירים את ההרגשה הזאת: לפעמים, כשיש אזעקה או כשאנחנו שומעים חדשות מדאיגות, הכל מרגיש קצת מבולבל ולא בטוח. הלב דופק מהר יותר, המחשבות רצות, ולפעמים... אנחנו פשוט רוצים חטיף. לא בגלל שהבטן מקרקרת, אלא בגלל שהנשמה צריכה חיבוק, ונדמה לנו ששוקולד או חטיף מלוח יכולים לתת לנו בדיוק את זה. אם זה קרה לכם, דעו שאתם לא לבד. לתופעה הזו יש שם, והיא נקראת "אכילה רגשית".

מה זו בעצם "אכילה רגשית"?

דמיינו שהרגשות שלכם – כמו דאגה, שעמום, עצב או אפילו התרגשות – הם כמו ילדים קטנים שצריכים תשומת לב. לפעמים, במקום להגיד "אני דואג", הגוף שלנו אומר "אני רוצה משהו מתוק". אכילה רגשית היא בעצם אכילה שנובעת מרגש ולא מרעב אמיתי. זה כמו לנסות לתקן צעצוע שבור עם דבק שלא מתאים לו. האוכל יכול לגרום לנו להרגיש טוב לרגע, אבל הוא לא באמת פותר את הרגש שעומד מאחוריו.

טלי נחום, שהיא דיאטנית קלינית ומומחית שעוזרת לאנשים להבין את הרגלי האכילה שלהם, מסבירה שזה טבעי לגמרי. בתקופות של מתח וחוסר ודאות, כמו בזמן אתגר ביטחוני, המוח שלנו מחפש דרכים מהירות להרגיש טוב יותר. אוכל, במיוחד כזה שהוא מתוק או שומני, משחרר במוח חומרים שגורמים לנו להרגשה נעימה ורגועה, גם אם רק לזמן קצר. זו דרך של הגוף שלנו לנסות לווסת את הרגשות החזקים ולהתמודד עם המצב.

למה זה קורה דווקא בזמנים מאתגרים?

כשהשגרה שלנו משתנה, למשל כשיש אזעקות או כשאנחנו מבלים יותר זמן בבית ובמרחבים מוגנים, אנחנו יכולים להרגיש שאיבדנו שליטה. אנחנו לא שולטים על מה שקורה בחוץ, וזה יכול להיות מפחיד. במצב כזה, המוח שלנו מחפש משהו, כל דבר, שאנחנו כן יכולים לשלוט בו. מה נאכל ומתי נאכל – אלו דברים שנמצאים בשליטתנו.

האכילה הופכת למעין "עוגן" בתוך סערה. היא משהו מוכר, צפוי ומנחם. הבעיה היא שלפעמים, אחרי שאכלנו מתוך רגש, אנחנו מרגישים אשמה או כעס על עצמנו, וזה רק מוסיף עוד רגש לא נעים להתמודדות. חשוב לזכור שזו תגובה אנושית מאוד, ואין סיבה לכעוס על עצמנו.

ומה קורה כשדווקא אין תיאבון?

מעניין לדעת שלא כולם מגיבים באותה צורה למתח. יש ילדים ומבוגרים שבמצבי דאגה דווקא מאבדים את התיאבון לחלוטין. טלי נחום מסבירה שגם זו תגובה טבעית. כשהגוף שלנו מרגיש בסכנה, הוא נכנס למצב של "היכון, הכן, צא!". כל האנרגיה שלו מופנית להתמודדות עם האיום, והוא פשוט "שוכח" שהוא צריך לאכול. לפעמים, אותו אדם יכול לחוות גם אכילה רגשית וגם חוסר תיאבון, אפילו באותו היום. זה מראה כמה הגוף והנפש שלנו מחוברים.

כלים של אלופים: איך מתמודדים בצורה חיובית?

הבנו שזה קורה, והבנו למה. עכשיו, בואו נדבר על מה אפשר לעשות כדי להרגיש טוב יותר ולקחת בחזרה את השליטה. המטרה היא לא להפסיק לאכול, אלא ללמוד להקשיב לגוף שלנו ולתת לו את מה שהוא באמת צריך.

1. קודם כל, בלי אשמה: הצעד הראשון והכי חשוב הוא להיות חברים של עצמכם. אם אכלתם חטיף כי הייתם מודאגים, זה בסדר. אל תכעסו על עצמכם. המצב מספיק מורכב גם ככה. פשוט שימו לב שזה קרה, ונסו להבין איזה רגש גרם לזה. להגיד לעצמכם "אני מבין שהייתי מודאג, ובפעם הבאה אנסה משהו אחר" זה הרבה יותר מועיל.

2. כוחה של השגרה: כשבחוץ הכל מרגיש לא צפוי, סדר יום קבוע יכול להיות כמו חיבוק חם ומרגיע. נסו לשמור על שעות ארוחה קבועות: ארוחת בוקר, צהריים וערב, ואולי שתי ארוחות ביניים קטנות. כשהגוף יודע מתי הוא צפוי לקבל אוכל, הוא פחות "צועק" ודורש חטיפים באופן פתאומי. סדר יום נותן תחושה של ודאות ושליטה.

3. לדבר עם הרגשות: בפעם הבאה שאתם מרגישים דחף לנשנש, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: "מה אני מרגיש עכשיו? האם הבטן שלי ריקה או שהלב שלי מרגיש משהו?". אולי אתם משועממים? עצובים? מודאגים? לפעמים, רק לזהות את הרגש ולתת לו שם זה חצי מהפתרון.

4. מצאו את "ארגז הכלים" שלכם: הכינו רשימה (או אפילו קופסה אמיתית!) של דברים שעושים לכם טוב ואינם קשורים לאוכל. זה יכול להיות לשמוע שיר שאתם אוהבים, לצייר, לבנות בלגו, לקרוא ספר, לדבר עם חבר או הורה, או לצאת לחמש דקות לחצר. כשהדחף לאכילה רגשית מגיע, נסו לבחור משהו אחד מהרשימה שלכם קודם.

זכרו, אתם חזקים וחכמים. יש לכם את הכוח ללמוד על עצמכם, להקשיב לגוף שלכם ולבחור מה הכי טוב עבורו. והכי חשוב – תמיד יש מבוגרים סביבכם שאוהבים אתכם ורוצים לעזור. דברו איתם, שתפו אותם, ואל תתמודדו עם הרגשות הגדולים לבד.