דֶּנִי הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמִּגְרָשׁ

דֶּנִי אַבְדִיָה הוּא כּוֹכַב כַּדּוּרְסַל מִיִּשְׂרָאֵל. הוּא גָּר רָחוֹק מֵהַבַּיִת, בְּאֶרֶץ גְּדוֹלָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ אָמֶרִיקָה. דֶּנִי מְשַׂחֵק שָׁם בִּקְבוּצָה עִם שֵׁם מַצְחִיק, "פּוֹרְטְלֶנְד טְרֵיְיל בְּלֵיְיזֶרְס". בְּאֶחָד הַיָּמִים, הָיָה לוֹ מִשְׂחָק חָשׁוּב מְאוֹד. דֶּנִי עָלָה לַמִּגְרָשׁ וְהָיָה פָּשׁוּט אַלּוּף. זֶה הָיָה כְּמוֹ לִרְאוֹת גִּבּוֹר-עָל בְּסֶרֶט, רַק שֶׁהַכֹּחַ שֶׁלּוֹ הָיָה בַּכַּדּוּר.

מָה זֶה בִּכְלָל כַּדּוּרְסַל?

כַּדּוּרְסַל זֶה מִשְׂחָק מַהֵן וּמְהַנֶּה. יֵשׁ שְׁתֵּי קְבוּצוֹת, וְכָל קְבוּצָה מְנַסָּה לִזְרֹק כַּדּוּר כָּתֹם לְתוֹךְ סַל גָּבוֹהַּ. זֶה קְצָת כְּמוֹ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁאַתֶּם מְשַׂחֲקִים בֶּחָצֵר בְּבֵית הַסֵּפֶר. צָרִיךְ לָרוּץ מַהֵר, לִקְפֹּץ גָּבוֹהַּ, וְהָכִי חָשׁוּב – לְשַׂחֵק בְּיַחַד עִם הַחֲבֵרִים לַקְּבוּצָה. כְּשֶׁהַכַּדּוּר נִכְנָס לַסַּל, כֻּלָּם צוֹעֲקִים מִשִּׂמְחָה!

הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל דֶּנִי

בַּמִּשְׂחָק הַהוּא, דֶּנִי עָשָׂה כַּמָּה דְּבָרִים מַדְהִימִים שֶׁעָזְרוּ לַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ לְנַצֵּחַ. בּוֹאוּ נִרְאֶה מָה הוּא עָשָׂה:

נְקֻדּוֹת זֶה הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב

דֶּנִי זָרַק אֶת הַכַּדּוּר לַסַּל הַמּוֹן פְּעָמִים. כָּל פַּעַם שֶׁהוּא הִצְלִיחַ, הוּא קִבֵּל נְקֻדּוֹת. תְּדַמְיְנוּ שֶׁכָּל נְקֻדָּה הִיא כְּמוֹ מַדְבֵּקַת כּוֹכָב מֵהַגַּנֶּנֶת. דֶּנִי קִבֵּל הַרְבֵּה מְאוֹד "מַדְבֵּקוֹת כּוֹכָב" בַּמִּשְׂחָק הַזֶּה.

רִיבָּאוּנְדִים זֶה לִהְיוֹת עֵרָנִי

לִפְעָמִים, שַׂחְקָן זוֹרֵק אֶת הַכַּדּוּר וּמְפַסְפֵס. הַכַּדּוּר קוֹפֵץ מֵהַסַּל. דֶּנִי הָיָה מְאוֹד זָרִיז וְתָפַס אֶת הַכַּדּוּר הַקּוֹפֵץ הַרְבֵּה פְּעָמִים. זֶה כְּמוֹ לִתְפֹּס בּוּעַת סַבּוֹן בָּאֲוִיר לִפְנֵי שֶׁהִיא מִתְפּוֹצֶצֶת. זֶה דּוֹרֵשׁ הַרְבֵּה תְּשׂוּמֶת לֵב.

אַסִיסְטִים זֶה לִהְיוֹת חָבֵר טוֹב

הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה שֶׁדֶּנִי עָשָׂה הָיָה לַעֲזֹר לַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ. הוּא מָסַר לָהֶם אֶת הַכַּדּוּר בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הַנָּכוֹן, וְהֵם קָלְעוּ לַסַּל. זֶה נִקְרָא "אַסִיסְט". זֶה כְּמוֹ לְהַעֲבִיר לְחָבֵר אֶת הַצֶּבַע הַמְּדֻיָּק שֶׁהוּא צָרִיךְ כְּדֵי לְסַיֵּם צִיּוּר יָפֶה. דֶּנִי הוּא חָבֵר מְעֻלֶּה לַקְּבוּצָה.

כֻּלָּם בְּיַחַד מְנַצְּחִים

דֶּנִי לֹא שִׂחֵק לְבַד. כָּל הַקְּבוּצָה עָבְדָה קָשֶׁה בְּיַחַד. הָיָה לוֹ חָבֵר, ג'וּרוּ הוֹלִידֵיי, שֶׁגַּם שִׂחֵק מְצֻיָּן וְקָלַע הַרְבֵּה נְקֻדּוֹת. כְּשֶׁכֻּלָּם עוֹבְדִים יַחַד, כְּמוֹ שֶׁבּוֹנִים מִגְדָּל גָּבוֹהַּ מִקֻּבִּיּוֹת, הַהַצְלָחָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר. הַנִּצָּחוֹן הָיָה שֶׁל כָּל הַקְּבוּצָה.

הָאוֹהֲדִים שֶׁמְּחַמְּמִים אֶת הַלֵּב

בִּזְמַן הַמִּשְׂחָק, הַמּוֹן אֲנָשִׁים יָשְׁבוּ מִסָּבִיב לַמִּגְרָשׁ. הֵם צָעֲקוּ אֶת הַשֵּׁם שֶׁל דֶּנִי וְעוֹדְדוּ אוֹתוֹ. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה נִקְרָאִים "אוֹהֲדִים". הָעִדּוּד שֶׁלָּהֶם נָתַן לְדֶנִי הַרְבֵּה כֹּחַ וְשִׂמְחָה. אַחֲרֵי הַמִּשְׂחָק, דֶּנִי אָמַר לָהֶם תּוֹדָה. הוּא אָמַר שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לוֹ לְהַרְגִּישׁ טוֹב, בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהוּא רָחוֹק מִבַּיִת וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְיִשְׂרָאֵל. הָאַהֲבָה שֶׁל הָאוֹהֲדִים הִיא כְּמוֹ חִבּוּק גָּדוֹל. דֶּנִי גַּם אִחֵל לְכֻלָּם חַג שָׂמֵחַ וְיָמִים טוֹבִים יוֹתֵר.