חברות בין מעצמות: כשהחבר הכי טוב שלך לא מסתדר עם חבר אחר

דמיינו שיש לכם שני חברים טובים, אבל הם לא ממש מסתדרים אחד עם השני. אחד מהם, נקרא לו דני, הוא חבר ותיק שתמיד עזר לכם. השני, יוסי, הוא חבר חדש ופופולרי שאתם ממש רוצים להיות קרובים אליו. עכשיו, דמיינו שיוסי דורש מכם להפסיק לבלות עם דני. מצב לא פשוט, נכון? זה בדיוק סוג האתגר שעומד בפני מנהיגים של מדינות גדולות, ובמקרה הזה – ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, שנמצא בין שני חברים חזקים: נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, ונשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

הידידות בין טראמפ ומודי תוארה בעבר כקרובה במיוחד. הם החמיאו זה לזה באירועים פומביים ונראו כבעלי ברית טבעיים. אבל לאחרונה, משהו בחברות הזו נסדק. הסיבה המרכזית היא החלטתה של הודו להמשיך ולקיים קשרים כלכליים הדוקים עם רוסיה, במיוחד בקניית נפט, וזאת בזמן שארה"ב ומדינות מערביות אחרות מנסות לבודד את רוסיה בעקבות המצב הביטחוני באוקראינה. טראמפ, הידוע בסגנונו הישיר, מציב בפני מודי דרישה ברורה: תבחר צד. האתגר הזה מעמיד את הודו, מעצמה עולמית עולה, בדילמה מורכבת שמשפיעה על כל העולם.

מנוע שצמא לאנרגיה: למה הודו צריכה כל כך הרבה נפט?

כדי להבין את עמדתה של הודו, צריך להבין את גודלה ואת הצרכים שלה. הודו היא לא סתם מדינה גדולה, היא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, עם יותר מ-1.4 מיליארד בני אדם! הכלכלה שלה צומחת בקצב מסחרר. יותר ויותר משפחות קונות רכב או אופנוע, מפעלים חדשים נפתחים, וערים שלמות צורכות כמויות אדירות של חשמל. כל הפעילות הזו דורשת המון אנרגיה, והמקור המרכזי לאנרגיה הזו הוא נפט.

הודו מייבאת, כלומר קונה ממדינות אחרות, כ-80% מהנפט שהיא צורכת. היא צרכנית הנפט השלישית בגודלה בעולם, וצפויה לעקוף את סין ולהפוך לשנייה בגודלה עד סוף העשור. אחרי שהחל המצב באוקראינה, מדינות רבות באירופה הפסיקו לקנות נפט מרוסיה. כתוצאה מכך, רוסיה הציעה את הנפט שלה במחיר מוזל, והודו, שזקוקה לכל טיפת אנרגיה במחיר סביר, ראתה בכך הזדמנות. כיום, רוסיה היא ספקית הנפט הגדולה ביותר של הודו. מבחינת ממשלת הודו, הבחירה ברורה: היא צריכה לדאוג לאזרחיה ולכלכלתה, ונפט זול הוא הדרך לעשות זאת.

מה זה "מכסים" ואיך הם הופכים לכלי לחץ?

כאן נכנס לתמונה דונלד טראמפ. כשהוא רוצה להפעיל לחץ על מדינה אחרת, אחד הכלים החזקים ביותר שלו הוא מכסים. מכס הוא בעצם מס מיוחד שמדינה מטילה על סחורות שהיא מייבאת ממדינה אחרת. למשל, אם ארה"ב מטילה מכס גבוה על מכוניות שמיוצרות בהודו, המחיר של המכוניות האלה בארה"ב יעלה. כתוצאה מכך, פחות אמריקאים יקנו אותן, והיצרנים ההודים יפסידו כסף.

טראמפ מאיים להעלות "באופן משמעותי" את המכסים על סחורות הודיות שנמכרות בארה"ב, והוא משתמש באיום הזה כדי לומר להודו: "אם תמשיכו לקנות נפט מרוסיה ולעזור לכלכלה שלה, אני אקשה על הכלכלה שלכם". זהו מהלך קלאסי ב"מלחמת סחר", שבה כלכלה הופכת לשדה קרב דיפלומטי. הודו, מצידה, טוענת שהמהלך הזה לא הוגן, ומצביעה על כך שגם מדינות אירופאיות עדיין סוחרות עם רוסיה במוצרים אחרים.

פרצה חכמה במערכת

הסיפור מסתבך עוד יותר. הודו לא רק קונה נפט גולמי רוסי לשימוש עצמי. היא לוקחת את הנפט הגולמי הזה, מעבירה אותו תהליך שנקרא זיקוק (שבו הופכים אותו למוצרים כמו בנזין וסולר), ואז... מוכרת את המוצרים המזוקקים האלה למדינות אחרות, כולל ארה"ב ואירופה! זוהי פרצה חוקית, מכיוון שהסנקציות הן על נפט גולמי מרוסיה, לא על מוצרי נפט מהודו. המהלך הזה מועיל מאוד לכלכלה ההודית, אבל מבקריו טוענים שהוא בעצם עוזר לרוסיה לעקוף את הסנקציות.

לא רק כלכלה: סיפור של יחסים היסטוריים

הקשר של הודו עם רוסיה אינו חדש. הוא נמשך עשרות שנים, עוד מתקופת המלחמה הקרה. במשך שנים רבות, רוסיה (אז ברית המועצות) הייתה ספקית הנשק והשותפה המרכזית של הודו. למרות שהודו התקרבה בשנים האחרונות לארה"ב וקנתה גם ממנה ציוד צבאי, הקשרים ההיסטוריים עם מוסקבה עדיין חזקים וקשה לפרק אותם ביום אחד.

מצד שני, גם הידידות עם ארה"ב חשובה להודו מאוד. ארה"ב היא שותפת סחר חשובה ובעלת ברית אסטרטגית. לכן, ראש הממשלה מודי מנסה ללכת בין הטיפות: לשמור על הקשר עם רוסיה, לא לפגוע בכלכלת ארצו, ובו זמנית לא להרגיז יותר מדי את ארה"ב. זוהי משימה דיפלומטית כמעט בלתי אפשרית.

האתגר שעומד בפני הודו וארה"ב מדגים עד כמה העולם מורכב. אין פה תשובות של "טוב" ו"רע", אלא מארג של אינטרסים, צרכים, היסטוריה ויחסים אישיים בין מנהיגים. הפתרון, אם יימצא, ידרוש הרבה יצירתיות, סבלנות ודיפלומטיה, והבנה שלכל צד בסיפור יש את הסיבות שלו. זהו מבחן לא רק לידידות בין שני מנהיגים, אלא גם ליכולת של מעצמות עולמיות לשתף פעולה בעולם מלא באתגרים.