מהופעה מאכזבת להצהרת תמיכה: הראפרית ששינתה את דעתה על ישראל

בעולם המוזיקה, יש אמנים שקטים ויש אמנים שעושים הרבה רעש, ולא תמיד רק עם המוזיקה שלהם. הראפרית האמריקאית אזיליה בנקס היא בהחלט מהסוג השני. היא ידועה בלהיטים שלה, אבל גם באישיותה הצבעונית ובדעותיה הנחרצות, שלפעמים מכניסות אותה למרכזן של סערות ברשתות החברתיות. לאחרונה, בנקס הפתיעה רבים כשהביעה רצון להגיע לישראל ולהופיע באירוע שקשור לפסטיבל ה"נובה", פסטיבל מוזיקה שנכנס ללב של כולנו בעקבות האירוע הביטחוני החמור שהתרחש בו.

ההצהרה הזו מפתיעה במיוחד כשלוקחים בחשבון את ההיסטוריה של בנקס עם ישראל. לפני מספר שנים, בשנת 2018, היא הגיעה להופעה בתל אביב, אך החוויה שלה כאן, לטענתה, הייתה רחוקה מלהיות חיובית. היא סיפרה אז לעוקביה שהרגישה שלא התייחסו אליה יפה, שהיא נתקלה ביחס מזלזל ואף טענה שחוותה את כל אלה בגלל צבע עורה. בסיום הביקור היא אמרה שלעולם לא תחזור לישראל. והנה, כמה שנים אחרי, נראה שמשהו השתנה, ודעתה השתנתה מקצה לקצה.

מביקורת חריפה לתמיכה נלהבת

אז מה גרם לשינוי? בחודשים האחרונים, על רקע המצב הביטחוני המורכב בישראל, אזיליה בנקס החלה להביע תמיכה פומבית וברורה בישראל. היא לא היססה להשתמש בפלטפורמות החברתיות שלה, עם מיליוני עוקבים, כדי להצהיר "אני ציונית". היא הסבירה את עמדתה והתעמתה עם מי שביקר אותה. היא אף סיפרה שביטלה את השתתפותה בפסטיבלים אחרים בעולם, מכיוון שלטענתה ניסו לגרום לה להביע תמיכה בצד השני של הסכסוך, והיא סירבה.

השיא הגיע כאשר כתבה לאחרונה פוסט ובו שאלה: "אפשר עדכון על פסטיבל נובה בישראל? אני אשמח להופיע שם". לא לגמרי ברור אם היא התכוונה למופע הריפוי וההנצחה המיוחד שהתקיים לזכר נפגעי הפסטיבל, או שחשבה שהפסטיבל ממשיך להתקיים כרגיל. אבל הכוונה מאחורי המילים הייתה ברורה: רצון להראות תמיכה, להיות נוכחת ולתרום את חלקה דרך המוזיקה שלה. זהו מהלך לא שגרתי עבור אמן בינלאומי בסדר גודל כזה, ובמיוחד עבור מישהי עם היסטוריה מורכבת כמו שלה עם ישראל.

כוחה של המוזיקה לרפא

הרצון של בנקס להופיע באירוע שקשור ל"נובה" מזכיר לנו את הכוח העצום שיש למוזיקה ולאמנות בתקופות קשות. אירועים כמו "קונצרט הריפוי של הנובה", שהתקיים בפארק הירקון בתל אביב, הם דוגמה מצוינת לכך. על במה אחת התאספו אמנים ישראלים מובילים ומוכרים, כמו ברי סחרוף, הדג נחש, ריטה, אינפקטד מאשרום ועוד רבים אחרים. המטרה שלהם לא הייתה רק לשיר, אלא לספק נחמה, ליצור תחושת קהילה וביחד, ולעזור לאנשים רבים להתמודד עם רגשות קשים דרך הצלילים המשותפים.

קונצרטים כאלה, שנקראים גם "מופעי צדקה" או "מופעי התרמה", קיימים כבר עשרות שנים ברחבי העולם. הם מאפשרים לאמנים להשתמש בקולם ובפרסום שלהם כדי לגייס כספים למטרות חשובות, להעלות מודעות לנושאים בוערים, ובעיקר – להעניק לאנשים תקווה. גם אם הופעתה של אזיליה בנקס לא יצאה לפועל בסופו של דבר, עצם ההצהרה שלה שולחת מסר של סולידריות. היא מראה שגם אדם שנפגע בעבר יכול לשנות את דעתו, לבחור צד, ולהציע עזרה בדרך שהוא מכיר הכי טוב – דרך האמנות שלו.

דעות הן דבר מורכב

הסיפור של אזיליה בנקס הוא תזכורת לכך שאנשים, ובמיוחד דמויות ציבוריות, הם מורכבים. לא תמיד קל להבין את המניעים שלהם, והדעות שלהם יכולות להשתנות עם הזמן ועם אירועים שקורים בעולם. יש שיגידו שהתמיכה שלה מגיעה ממקום אמיתי, ואחרים אולי יחשבו שהיא מחפשת תשומת לב. כך או כך, בתקופה שבה אמנים רבים בעולם בוחרים לבקר את ישראל, כל קול שתומך ומציע עזרה הוא משמעותי. הסיפור שלה פותח שיחה חשובה על שינוי, על סליחה, ועל האופן שבו מוזיקה יכולה לגשר על פערים ואולי, רק אולי, לעזור לרפא פצעים.