דמיינו שאתם מטיילים בפארק יפהפה במדינת קולורדו שבארה"ב, ופתאום אתם קולטים משהו מוזר. ממרחק, זה נראה כמו ארנב רגיל, מקפץ בעליזות. אבל כשאתם מתקרבים מעט, אתם מבחינים במשהו יוצא דופן: מראשו של הארנב צומחים מבנים שחורים ומשונים, שנראים ממש כמו קרניים קטנות. זה בדיוק מה שראתה סוזן מנספילד, תושבת העיר פורט קולינס, שהבחינה בארנב עם "קוצים שחורים" סביב פיו. המראה המפתיע הזה אינו לקוח מסיפור אגדה, אלא תופעת טבע אמיתית ומרתקת, שיש לה הסבר מדעי, קשר לאגדה עתיקה, וגם כמה לקחים חשובים עבורנו.

מה גורם ל"קרניים" המסתוריות?

הארנבים האלה אינם זן חדש של יצורים מיתולוגיים. הם חולים בנגיף שנקרא נגיף הפפילומה של ארנב כותנה (בראשי תיבות: CRPV). נגיפים, או וירוסים, הם יצורים זעירים שלא ניתן לראות בעין, והם פועלים בצורה מתוחכמת. כשהנגיף הזה חודר לגופו של הארנב, הוא משתלט על תאי העור שלו ונותן להם "הוראות" חדשות. במקום להתנהג כמו תאי עור רגילים, התאים מתחילים להתחלק ולצמוח ללא בקרה, ויוצרים גידולים קשים העשויים מחומר בשם קרטין – אותו חומר שממנו עשויות גם הציפורניים והשיער שלנו. הגידולים האלה, שנקראים פפילומות, נראים כמו יבלות גדולות או קרניים, ובדרך כלל מופיעים על הראש, הפנים והצוואר של הארנב.

האתגר של הארנבים

עבור הארנבים, המצב הזה הוא אתגר לא פשוט. למרות שהגידולים עצמם אינם כואבים בהתחלה (גידולים שפירים), כשהם גדלים סביב הפה והעיניים הם עלולים להקשות מאוד על הארנב לאכול, לשתות או אפילו לראות. במצב כזה, הארנב מתקשה לשרוד בטבע. במקרים מסוימים, הגידולים עלולים להפוך למחלת עור חמורה יותר, מה שמסכן עוד יותר את חייו של הארנב. זו דוגמה מרתקת לאופן שבו יצור זעיר כמו וירוס יכול להשפיע באופן דרמטי על חייו של יצור גדול ממנו בהרבה.

איך הנגיף מתפשט ולמה זה משנה?

אולי תחשבו שהארנבים מדביקים אחד את השני כשהם משחקים או נמצאים בקרבה, אבל כאן הסיפור מסתבך. המדענים גילו שהנגיף לא עובר במגע ישיר בין ארנבים. מי שאחראי להפצה הם "שליחים" מעופפים: יתושים וקרציות. כשיתוש עוקץ ארנב נגוע, הוא שואב דם המכיל את הנגיף. כשהוא עוקץ את הארנב הבא, הוא מעביר אליו את הנגיף, וכך המחלה מתפשטת. יצורים כמו יתושים וקרציות, המעבירים מחלות, נקראים בשפה המדעית וקטורים. ההבנה הזו חשובה מאוד, כי היא מסבירה איך הנגיף יכול להתפשט על פני אזורים נרחבים וגם למה קשה לעצור אותו.

מהאגדה למציאות: הכירו את ה"ג'קלופ"

החלק המדהים ביותר בסיפור הזה הוא הקשר שלו לאגדה אמריקאית מפורסמת. במשך מאות שנים, תושבי המערב התיכון של ארה"ב סיפרו סיפורים על יצור מיתולוגי בשם ג'קלופ (Jackalope) – ארנב מהיר עם קרניים של אנטילופה. הג'קלופ הפך לסמל פולקלור פופולרי, ותמונות ופסלים שלו נמכרים לתיירים. חוקרים היום מאמינים שהאגדה הזו לא צמחה מדמיון פורה בלבד, אלא מתצפיות אמיתיות על ארנבים שנדבקו בנגיף ה-CRPV. אנשים שראו את הארנבים עם הגידולים המוזרים, לפני שהיה לכך הסבר מדעי, פירשו זאת כיצור כלאיים קסום. למעשה, תיאורים של ארנבים עם קרניים הופיעו בספרי מדע כבר במאה ה-18, הרבה לפני שהבנו מהם וירוסים. זוהי דוגמה נהדרת לאופן שבו הטבע נותן השראה למיתוסים ואגדות.

האם בני אדם בסכנה ואיך אפשר לעזור?

השאלה הראשונה שעולה היא כמובן – האם זה מסוכן לנו? והתשובה היא חד משמעית: לא. נגיף ה-CRPV מותאם באופן ספציפי לארנבים ואינו יכול להדביק בני אדם, כלבים או חיות מחמד אחרות. אז למה רשויות הטבע והגנים בקולורדו מבקשות מהציבור לא להתקרב לארנבים האלה ולא לגעת בהם? הסיבה העיקרית היא טובתם של הארנבים עצמם. התקרבות של בני אדם גורמת להם ללחץ ופחד, מה שמחליש אותם עוד יותר. בנוסף, זו תמיד עצה טובה לשמור מרחק מחיות בר, חולות או בריאות, ולתת להן את המרחב שלהן. הדרך הטובה ביותר לעזור היא פשוט להתבונן ממרחק, לדווח לרשויות הטבע אם רואים חיה במצוקה קשה, ולתת לטבע ולמומחים לעשות את שלהם.

הסיפור על הארנבים המקורננים מזכיר לנו שהטבע מלא בהפתעות, ושמאחורי כל תופעה מוזרה מסתתר בדרך כלל הסבר מדעי מרתק. הוא מראה לנו את הקשר העדין בין בעלי חיים, וירוסים וסביבתם, ואפילו את הקשר בין מדע לאגדות עם. בפעם הבאה שתשמעו סיפור מיתולוגי, אולי תחשבו – איזה סוד של הטבע עשוי להסתתר מאחוריו?