כשהאמת נלחמת על מקומה: הסיפור המדהים של הסרט שזעזע את עולם הקולנוע

דמיינו אולם קולנוע ענק, חשוך, מלא באנשים מכל העולם שבאו לראות סרטים חדשים ומרגשים. זה מה שקורה בפסטיבל סרטים בינלאומי, כמו זה שמתקיים כל שנה בעיר טורונטו שבקנדה. פסטיבלים כאלה הם במה חשובה שבה סיפורים מקבלים הזדמנות להישמע ולהשפיע על אנשים. אבל מה קורה כשסיפור חשוב במיוחד, סיפור על אומץ וגבורה, כמעט ולא מקבל את הבמה הזו? זה בדיוק מה שקרה לסרט תיעודי ישראלי בשם "הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי", והסיפור שמאחורי הקלעים מרתק לא פחות מהסרט עצמו.

הסרט הזה לא עוסק בגיבורי-על דמיוניים, אלא בגיבור אמיתי לגמרי. הוא מביא את סיפורו המדהים של האלוף (במילואים) נעם תיבון. ב-7 באוקטובר, כשהתחילו האירועים הביטחוניים הקשים בדרום הארץ, נעם ובנו, אמיר, שמעו שבני משפחתם נמצאים בסכנה גדולה בקיבוץ נחל עוז. בלי להסס לרגע, הם נסעו דרומה, נלחמו בגבורה, ובסופו של דבר הצליחו לחלץ את בני משפחתם – את כלתו ושתי נכדותיו הקטנות. זהו סיפור על אהבה, על משפחה ועל תושייה יוצאת דופן ברגעים הקשים ביותר.

הסערה הבלתי צפויה: ויכוח על "זכויות יוצרים"

כדי להראות את הסיפור במלואו, יוצרי הסרט השתמשו בקטעי וידאו קצרים שצולמו על ידי התוקפים עצמם במצלמות שהיו עליהם. קטעים אלו הם עדות חזקה לאירועים שהתרחשו. כשהסרט התקבל לפסטיבל הסרטים היוקרתי בטורונטו, כולם שמחו. זו הייתה הזדמנות להראות לעולם את האמת ואת הגבורה. אבל אז, באופן מפתיע, הודיעו מארגני הפסטיבל שהם מבטלים את הקרנת הסרט. הסיבה שהם נתנו הייתה מוזרה מאוד: הם טענו שליוצרי הסרט אין "זכויות יוצרים" על הסרטונים שצילמו התוקפים.

מה זה בכלל "זכויות יוצרים"?

זכויות יוצרים הן כמו חוק שמגן על יצירות. אם אתם מציירים ציור או כותבים שיר, אתם הבעלים של היצירה, ואף אחד לא יכול להשתמש בה בלי רשותכם. הרעיון הוא להגן על אמנים ויוצרים. אבל במקרה הזה, הטענה הייתה אבסורדית. האם לאנשים שביצעו מעשים נוראיים יש "זכות" על התיעוד של המעשים הללו? יוצרי הסרט ורבים אחרים בעולם הרגישו שזה תירוץ לא הגיוני. הם חשדו שהסיבה האמיתית לביטול היא שמארגני הפסטיבל פחדו ממחאות ורצו להימנע מנושא "רגיש" וקשה.

קולות המחאה: המאבק על האמת

ההחלטה לבטל את ההקרנה עוררה זעם גדול. אחת ממפיקות הסרט, טליה הריס רם, מומחית בעצמה לזכויות יוצרים, אמרה שהטענה "מנותקת מהמציאות". היא הרגישה שזו צנזורה – ניסיון להשתיק סיפור חשוב. לא רק בישראל כעסו. גם הקהילה היהודית בקנדה ואנשים רבים אחרים שאכפת להם מחופש הביטוי, התגייסו למאבק. הם כתבו מכתבים, פרסמו פוסטים ברשתות החברתיות והפעילו לחץ על הנהלת הפסטיבל לחזור בהם מההחלטה.

המאבק הזה לא היה רק על סרט אחד. הוא היה על עיקרון גדול יותר: האם אנחנו מוכנים להתמודד עם האמת, גם כשהיא קשה לצפייה? האם פחד מביקורת צריך למנוע מסיפורי גבורה להישמע? המחאה הציבורית הבהירה שהתשובה לשאלות האלה היא "לא" נחרץ.

הניצחון: האור הירוק להקרנה

הלחץ הציבורי עבד. אחרי כמה ימים של סערה תקשורתית, הנהלת הפסטיבל הבינה את הטעות. הם פרסמו הודעה חדשה ובה הודיעו שהסרט יוקרן כמתוכנן בחודש ספטמבר. מנכ"ל הפסטיבל, קמרון ביילי, אף התנצל על הדרך שבה הדברים התנהלו. הוא הסביר שהיו להם חששות שונים, אך הודה שהם לא הסבירו אותם כראוי.

האלוף (במיל') נעם תיבון, גיבור הסרט, בירך על ההחלטה. הוא אמר שזהו ניצחון לא רק לחופש היצירה והביטוי, אלא גם לערכים של אמת וצדק. הוא הדגיש כמה חשוב להמשיך ולהציג לעולם את האמת על אירועי 7 באוקטובר, ובמקביל, להמשיך במשימה החשובה ביותר – להחזיר את כל החטופים הביתה. הסיפור הזה מראה שכאשר אנשים מתאחדים ונלחמים על מה שחשוב, הם יכולים לשנות החלטות ולהבטיח שהאמת תצא לאור.