פאזל של אלופים: למה מכבי תל אביב מחליפה את כל החלקים?

דמיינו שאתם בונים את יצירת הלגו המורכבת ביותר שבניתם אי פעם, ואחרי שבועות של עבודה, היא מושלמת. אתם זוכים בתחרות, כולם מוחאים לכם כפיים. מה הדבר הראשון שתעשו? רובנו היינו שומרים על היצירה בדיוק כמו שהיא, אולי אפילו שמים אותה על מדף מיוחד. אבל מה אם הייתם מחליטים לפרק אותה ולהתחיל מהתחלה, עם חלקים חדשים? זה אולי נשמע מוזר, אבל זה בדיוק מה שקורה הקיץ בקבוצת הכדורגל מכבי תל אביב.

לפני פחות משלושה חודשים, מכבי תל אביב חגגה אליפות שנייה ברציפות. היא הייתה הקבוצה הטובה ביותר בישראל, מכונה משומנת של שחקנים שהבינו אחד את השני בעיניים עצומות. הציפייה הטבעית הייתה שהקבוצה תמשיך עם אותו סגל מנצח, אולי עם שינוי קטן או שניים. במקום זאת, המועדון הצהוב נכנס למה שנראה כמו "מהפכה בסגל", שינוי כל כך גדול שגורם לאוהדים ולפרשנים לשאול: מה עומד מאחורי המהלך הנועז הזה?

מה זה אומר "מהפכה בסגל"?

כשמדברים על "מהפכה בסגל", מתכוונים לשינוי עמוק ומקיף ברשימת השחקנים של הקבוצה. זה לא רק שחקן אחד שעוזב ואחר שמגיע, אלא גל של עזיבות והצטרפויות שמשנה את פניה של הקבוצה לחלוטין. נכון לעכשיו, תשעה שחקנים משמעותיים שהיו חלק מהקבוצה בעונה שעברה כבר עזבו רשמית. ביניהם שמות גדולים כמו הקפטן והסקורר האגדי ערן זהבי, הקשר המוכשר גבי קניקובסקי שעבר לשחק בהונגריה, והבלם הצעיר והמבטיח סתיו למקין שעבר להולנד.

וזה עוד לא הסוף. שני שחקני מפתח נוספים, ווסלי פטאצ'י ודור תורג'מן, נמצאים על סף מעבר לקבוצות אחרות. אם גם הם יעזבו, מספר העוזבים יגיע לאחד-עשר! זה מספר עצום, במיוחד עבור קבוצה אלופה. למעשה, זהו שינוי גדול יותר אפילו מזה שמתרחש ביריבה הגדולה, מכבי חיפה, שגם היא הודיעה על כוונתה לבנות את הקבוצה כמעט מחדש. כל זה מעלה את השאלה המתבקשת: למה?

למה שקבוצה מנצחת תשתנה כל כך?

ההחלטה לבצע שינויים כה רבים אינה מקרית. עומדים מאחוריה מספר שיקולים אסטרטגיים, כלכליים ומקצועיים.

הזדמנויות לשחקנים ולמועדון

עבור שחקנים רבים, לשחק בליגות הבכירות באירופה זהו חלום. המעבר של קניקובסקי לפרנצווארוש ההונגרית או של למקין לטוונטה ההולנדית הוא לא רק קפיצת מדרגה אישית עבורם, אלא גם הזדמנות לשחק ברמות הגבוהות ביותר. במקביל, מכירת שחקנים מוכשרים מכניסה למועדון סכומי כסף גדולים. הכסף הזה מאפשר למכבי תל אביב, בניהולו של הבעלים מיטש גולדהאר, להשקיע בשחקנים חדשים, לשפר מתקנים ולפתח את דור העתיד באקדמיית הנוער. זוהי מגמה מבורכת שבה קבוצות ישראליות הופכות ליצואניות של כישרון, מה שמחזק את המוניטין של הכדורגל הישראלי בעולם.

רענון ובנייה לעתיד

בספורט, כמו בחיים, אסור לנוח על זרי הדפנה. לפעמים, גם אחרי הצלחה גדולה, יש צורך לרענן את השורות. חלק מהעזיבות היו יזומות על ידי המועדון, מתוך מחשבה על העתיד. אולי המאמן רוצה להנחיל שיטת משחק חדשה שדורשת שחקנים עם תכונות אחרות, או שאולי שחקנים מסוימים הגיעו לשיא שלהם והמועדון מרגיש שזה הזמן הנכון להיפרד. פרישתו של שחקן ענק כמו ערן זהבי, למשל, יוצרת חלל גדול שדורש חשיבה מחודשת על כל החלק ההתקפי של הקבוצה.

סיכון מחושב או הימור גדול?

אין ספק שהמהלך של מכבי תל אביב הוא אמיץ, אך הוא טומן בחובו גם סיכונים. האתגר הגדול ביותר יהיה לחבר את כל השחקנים החדשים לקבוצה מגובשת. בכדורגל, כישרון אישי זה לא מספיק; צריך "כימיה" בין השחקנים, תיאום והבנה על המגרש. תהליך כזה לוקח זמן, וייתכן שבתחילת העונה נראה קבוצה שעדיין מחפשת את עצמה.

מצד שני, הסיכוי הוא עצום. שחקנים חדשים מביאים איתם רעב להוכיח את עצמם, אנרגיה חדשה ורצון לזכות בתארים. קבוצה חדשה היא גם קבוצה פחות צפויה עבור היריבות, שיתקשו להתכונן אליה. השאלה הגדולה היא האם מכבי תל אביב תצליח להרכיב את הפאזל החדש שלה בזמן ולהפוך אותו לתמונה מנצחת נוספת. את התשובות, כמו תמיד בספורט, נקבל רק על הדשא.