עִידָן עַמְדִי הוּא זַמָּר מְאֹד מְפֻרְסָם. הוּא שָׁר שִׁירִים שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים. הַשִּׁירִים שֶׁלּוֹ מְסַפְּרִים סִפּוּרִים. הֵם גּוֹרְמִים לַלֵּב לְהַרְגִּישׁ שִׂמְחָה. אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים לָבוֹא לַהוֹפָעוֹת שֶׁלּוֹ. בַּהוֹפָעָה יֵשׁ אוֹרוֹת צִבְעוֹנִיִּים וּמוּזִיקָה חֲזָקָה.

מַה קָּרָה לְעִידָן?

לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים, הָיָה מַצָּב קָשֶׁה בְּיִשְׂרָאֵל. עִידָן הוּא לֹא רַק זַמָּר. הוּא גַּם חַיָּל אַמִּיץ. חַיָּלִים שׁוֹמְרִים עָלֵינוּ וְעוֹזְרִים לַמְּדִינָה. בִּזְמַן שֶׁעִידָן עָזַר, קָרָה מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה. הוּא נִפְצַע וְהָיָה צָרִיךְ עֶזְרָה מַהֵר. זֶה קְצָת כְּמוֹ לִפֹּל מֵהָאוֹפַנַּיִם וּלְקַבֵּל פֶּצַע גָּדוֹל. אֲבָל הַפֶּצַע שֶׁל עִידָן הָיָה חָזָק יוֹתֵר. הוּא הָיָה זָקוּק לְגִבּוֹר שֶׁיָּבוֹא לַעֲזֹר לוֹ.

הַגִּבּוֹר שֶׁבָּא לַעֲזֹר

וְאָז, הִגִּיעַ גִּבּוֹר אֲמִתִּי. קוֹרְאִים לוֹ טוּבִיָּה. טוּבִיָּה הוּא חוֹבֵשׁ. חוֹבֵשׁ הוּא כְּמוֹ רוֹפֵא שֶׁמַּגִּיעַ מַהֵר מַהֵר. יֵשׁ לוֹ תִּיק מְיֻחָד עִם כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. יֵשׁ לוֹ תַּחְבּוֹשׁוֹת וּתְרוּפוֹת. הוּא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק אֵיךְ לַעֲזֹר לְמִישֶׁהוּ שֶׁנִּפְצַע. טוּבִיָּה רָץ לְעִידָן בְּלִי לְפַחֵד. הוּא הָיָה אַמִּיץ מְאֹד. הוּא טִפֵּל בְּעִידָן וְדָאַג שֶׁהוּא יִהְיֶה בָּטוּחַ. הָעֶזְרָה שֶׁל טוּבִיָּה הָיְתָה מַמָּשׁ חֲשׁוּבָה. הִיא עָזְרָה לְעִידָן לְהַתְחִיל לְהַחְLִים.

הַהַפְתָּעָה הַגְּדוֹלָה בַּהוֹפָעָה

עָבְרוּ כַּמָּה חֳדָשִׁים. עִידָן הִרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר. הוּא הִתְחַזֵּק, כְּמוֹ צֶמַח שֶׁגָּדֵל מֵחָדָשׁ אַחֲרֵי הַחֹרֶף. הוּא חָזַר לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא הֲכִי אוֹהֵב - לָשִׁיר לַאֲנָשִׁים. הוּא עָשָׂה הוֹפָעָה גְּדוֹלָה בִּירוּשָׁלַיִם. הַמָּקוֹם נִקְרָא "בְּרֵכַת הַסֻּלְטָן". הִגִּיעוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים. כֻּלָּם שָׂמְחוּ לִרְאוֹת אֶת עִידָן שׁוּב עַל הַבָּמָה. בְּאֶמְצַע הַהוֹפָעָה, מִישֶׁהוּ מֵהָאֲנָשִׁים צָעַק לְעִידָן. הוּא אָמַר לוֹ: "טוּבִיָּה פֹּה! הַחוֹבֵשׁ שֶׁהִצִּיל אוֹתְךָ נִמְצָא פֹּה!" עִידָן הָיָה מֻפְתָּע מְאֹד. זֶה כְּמוֹ לְגַלּוֹת שֶׁחָבֵר טוֹב בָּא לְמסיבת הַיּוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁלְּךָ בְּהַפְתָּעָה.

חִבּוּק שֶׁל תּוֹדָה

עִידָן עָצַר אֶת הַמּוּזִיקָה. הוּא יָרַד מֵהַבָּמָה וְהָלַךְ בֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים. הוּא חִפֵּשׂ אֶת טוּבִיָּה. כְּשֶׁהוּא מָצָא אוֹתוֹ, הוּא נָתַן לוֹ חִבּוּק עֲנָקִי. זֶה הָיָה חִבּוּק חָזָק וּמְרַגֵּשׁ. מוּל כֻּלָּם, עִידָן אָמַר לְטוּבִיָּה: "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ. תּוֹדָה". הַמִּלִּים הָיוּ פְּשׁוּטוֹת, אֲבָל הֵן בָּאוּ מֵהַלֵּב. כָּל הָאֲנָשִׁים בַּהוֹפָעָה מָחֲאוּ כַּפַּיִם. הֵם שָׂמְחוּ לִרְאוֹת אֶת הַמִּפְגָּשׁ הַמְּיֻחָד בֵּין הַזַּמָּר לַגִּבּוֹר שֶׁלּוֹ. הַסִּפּוּר הַזֶּה מַרְאֶה לָנוּ שְׁנֵי דְּבָרִים חֲשׁוּבִים. הָרִאשׁוֹן, שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֲנָשִׁים טוֹבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לַעֲזֹר. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁתָּמִיד חָשׁוּב לוֹמַר "תּוֹדָה" לַאֲנָשִׁים שֶׁעוֹזְרִים לָנוּ. חִבּוּק וּמִלָּה טוֹבָה יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁל מִישֶׁהוּ שָׂמֵחַ מְאֹד.