דמיינו את חופשת הקיץ המושלמת. אולי אתם חולמים על פיצה ברומא, על טיול ברחובות פריז, או על חופים קסומים ביוון. עכשיו, דמיינו שהטיסות ליעדים האלה הופכות להיות זולות משמעותית, כמעט כמו נסיעה ארוכה באוטובוס. זה בדיוק מה שעשוי לקרות בזכות מהלך חדש שמסעיר את עולם התעופה בישראל, אבל כמו בכל סיפור טוב, יש כאן גם צד שני למטבע, והוא מורכב ומעניין לא פחות.

מה הסיפור הגדול?

חברת תעופה הונגרית בשם וויזאייר (Wizz Air), אחת מחברות הלואו-קוסט הגדולות באירופה, רוצה להפוך את ישראל לבית. לא, היא לא מתכוונת לקנות דירה בתל אביב, אלא להקים כאן "בסיס פעילות". המשמעות היא שהמטוסים הוורודים-סגולים שלה לא רק ינחתו וימריאו מישראל, אלא ממש יחנו כאן, והצוותים שלהם, אולי אפילו טייסים ודיילים ישראלים, יתחילו ויסיימו כאן את יום העבודה שלהם.

התוכנית של וויזאייר היא להוסיף כ-60 טיסות נוספות בכל יום מנמל התעופה בן גוריון. זה המון! לשם השוואה, זה בערך רבע מכמות הטיסות של חברת אל על. המטרה של וויזאייר פשוטה: להציע לישראלים הרבה יותר טיסות למגוון יעדים באירופה, ובמחירים נמוכים מאוד. הרעיון הזה נשמע כמו חלום לכל מי שאוהב לטייל, נכון? אז למה כולם לא פשוט מוחאים כפיים?

שני צדדים למטוס: הוויכוח שמרעיש את עולם התעופה

כאן הסיפור מסתבך, כי המהלך הזה יצר ויכוח גדול בין שתי קבוצות עם דעות שונות מאוד.

הצד התומך: יותר תחרות, פחות מחירים

בצד אחד עומדים רבים בממשלה, ובראשם שרת התחבורה, מירי רגב. הם מאמינים שהכניסה של וויזאייר היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנוסע הישראלי. ההיגיון שלהם מבוסס על עיקרון כלכלי פשוט שנקרא תחרות.

תחשבו על זה כמו שוק של פלאפל. אם יש רק דוכן אחד בכל העיר, הוא יכול לקבוע איזה מחיר שירצה. אבל אם פתאום נפתחים עוד חמישה דוכנים, כולם יצטרכו להציע מחיר טוב יותר או פלאפל טעים יותר כדי למשוך לקוחות. אותו הדבר בתעופה. כיום, בגלל המצב הביטחוני, חברות זרות רבות הפסיקו לטוס לישראל. זה השאיר אותנו בעיקר עם החברות הישראליות (אל על, ישראייר וארקיע), והתוצאה היא פחות טיסות ומחירים גבוהים יותר. התומכים במהלך אומרים שכניסתה של וויזאייר תכריח את כל החברות להוריד מחירים, מה שיאפשר ליותר משפחות לטוס לחו"ל. בנוסף, הם מקווים שזה יעודד חברות תעופה זרות אחרות לחזור לישראל.

הצד המודאג: מה יקרה לחברות הישראליות?

בצד השני של הוויכוח ניצבות חברות התעופה הישראליות. הן מודאגות מאוד וטוענות שהתחרות הזו אינה הוגנת. למה? הן מסבירות שיש להן הוצאות מיוחדות שאין לחברות זרות. למשל, הן משקיעות המון כסף באבטחה מיוחדת, הטייסים שלהן משרתים במילואים, והן משלמות אגרות (מעין מיסים) גבוהות יותר בנמל התעופה. זה קצת כמו להיכנס לתחרות ריצה כשהמתחרה שלך מקבל יתרון של 20 מטרים בתחילת המירוץ.

אבל הטיעון החזק ביותר שלהן קשור לאחריות הלאומית. הן מזכירות שבזמני חירום ומצבים ביטחוניים, כאשר כל החברות הזרות מבטלות את טיסותיהן ועוזבות, הן היחידות שנשארות. הן ממשיכות להפעיל את "הגשר האווירי" של ישראל לעולם, ומאפשרות לישראלים לחזור הביתה או לטוס לחו"ל כשצריך. החשש שלהן הוא שאם התחרות עם וויזאייר תחליש אותן כלכלית, הן יתקשו למלא את התפקיד החשוב הזה בעתיד. הן שואלות: האם כדאי לסכן את הקשר החיוני הזה לעולם בשביל כרטיס טיסה זול יותר לברלין?

מאחורי הקלעים: ההחלטה הגורלית

ההחלטה הסופית נמצאת בידי משרד התחבורה, שמשמש כרגולטור – הגוף הממשלתי שקובע את הכללים בענף. גם בתוך המשרד הדעות חלוקות. ישנם פקידים בכירים שחושבים שצריך קודם כל לקבוע כללים אחידים והוגנים לכולם, ורק אז לאפשר לוויזאייר להקים בסיס. אחרים, כמו השרה, רוצים לקדם את המהלך במהירות כדי להקל על הציבור.

ישנן כמה הצעות פשרה על השולחן. למשל, שאולי וויזאייר תקים את הבסיס שלה בשדה התעופה רמון ליד אילת, או שתקים חברת-בת ישראלית שתהיה כפופה לחוקים הישראליים כמו כל חברה מקומית. אבל כרגע, נראה שהוויכוחים נמשכים וההחלטה לא תהיה קלה.

הסיפור הזה הוא דוגמה מצוינת לכך שבעולם האמיתי, החלטות חשובות הן אף פעם לא שחור או לבן. יש כאן התנגשות בין הרצון שלנו כלקוחות למחירים נמוכים, לבין הצורך של המדינה לשמור על חברות אסטרטגיות חזקות. מה שבטוח הוא, שההחלטה שתתקבל תשפיע ישירות על תכניות החופשה של כולנו בשנים הבאות.