הקול של כולם: איך מחאות ושביתות עוזרות לעצב את המדינה שלנו?

דמיינו שכל תלמידי הכיתה שלכם חושבים ששיעורי הבית ארוכים מדי, או שההפסקה קצרה מדי. מה תעשו? אולי תדברו עם המורה אחד-אחד, אבל מה יקרה אם תחליטו לפעול ביחד? אולי תכתבו מכתב משותף, או שתחליטו כולכם לא להכין שיעורי בית ביום אחד כדי להראות כמה אתם רציניים. כשקבוצה גדולה של אנשים פועלת יחד כדי לבקש שינוי, זוהי מחאה או שביתה. זו דרך חשובה ודמוקרטית להשמיע את הקול שלכם, ובהיסטוריה של מדינת ישראל היו כמה מחאות ושביתות ממש מפורסמות ששינו דברים.

כשהמורים לא הגיעו לכיתה: שביתת המורים הגדולה

אחת השביתות הזכורות ביותר בישראל היא שביתת המורים הגדולה שהתרחשה בשנת 2007. תארו לעצמכם שחופשת סוכות נגמרת, אבל במקום לחזור לבית הספר... אתם נשארים בבית. וזה לא ליום או יומיים, אלא ל-64 ימים! זה מה שקרה לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים.

למה המורים שבתו? הם הרגישו שהם עובדים קשה מאוד, אבל לא מקבלים שכר הוגן ותנאים מספיק טובים כדי ללמד כמו שצריך. במשך שנים הם ניהלו שיחות עם הממשלה, אבל לא הגיעו להסכמות. לכן, הם החליטו על צעד דרמטי: שביתה כללית. בזמן השביתה, התקיימה הפגנת ענק בכיכר רבין בתל אביב, אליה הגיעו המון מורים והורים כדי לתמוך בהם. בסופו של דבר, אחרי יותר מחודשיים, הממשלה והמורים הגיעו להסכם חדש, והתלמידים יכלו סוף סוף לחזור ללימודים. השביתה הזאת הראתה כמה כוח יש למורים כשהם מאוחדים.

ידעתם? התלמידים שבתו ראשונים!

באופן מפתיע, אחת השביתות הראשונות שקשורות לחינוך בארץ לא הייתה של מורים, אלא של תלמידים! זה קרה בשנת 1913, עוד לפני הקמת המדינה. כשרצו להקים את הטכניון בחיפה, התעורר ויכוח באיזו שפה ילמדו שם - גרמנית או עברית. התלמידים בבתי הספר בחיפה ובירושלים רצו מאוד ללמוד בעברית, שפתם, ולכן הם הכריזו על שביתה. המאבק שלהם הצליח, ובסוף הוחלט שהלימודים בטכניון יהיו בעברית. זה מראה שגם לצעירים יש כוח להשפיע!

מהקוטג' ועד האוהלים: כשכולם יצאו לרחוב

לא רק עובדים כמו מורים או רופאים שובתים. לפעמים, כל האזרחים מרגישים שמשהו לא בסדר ויוצאים למחות. זה בדיוק מה שקרה בקיץ 2011. זה התחיל ממשהו שנשמע קטן: המחיר של גביע קוטג' עלה מאוד. אנשים הרגישו שכל המוצרים בסופר מתייקרים וקשה להם לשלם את כל החשבונות.

אדם אחד פתח קבוצה באינטרנט וקרא לכולם להפסיק לקנות קוטג' למשך חודש, כדי להראות לחברות הגדולות שהמחיר מוגזם. הרעיון תפס תאוצה, והמחאה הקטנה הזו הפכה למשהו ענק שנקרא "מחאת האוהלים". המוני אנשים, בעיקר צעירים, הקימו אוהלים בשדרות מרכזיות בערים כמו תל אביב וירושלים, וחיו שם במשך שבועות. הם מחו לא רק על מחירי האוכל, אלא גם על מחירי הדירות הגבוהים ועל תחושה של אי-שוויון חברתי. המחאה הזו הגיעה לשיאה בהפגנות ענק שבהן השתתפו מאות אלפי ישראלים, והיא נחשבת לאחת המחאות הגדולות בתולדות המדינה. בעקבותיה, הממשלה הקימה ועדה מיוחדת כדי לבדוק את הבעיות ולנסות למצוא פתרונות.

לא רק על כסף: מחאות למען ערכים חשובים

לפעמים אנשים שובתים ומוחים לא בגלל שכר, אלא בגלל דברים שהם מאמינים בהם. למשל, לאחרונה ראינו המון אנשים יוצאים לרחובות כדי להביע תמיכה במשפחות החטופים ולבקש מהממשלה לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה. זו לא הייתה שביתה מלאה, אבל מקומות עבודה רבים אפשרו לעובדים שלהם להשתתף במחאה, כדי להראות שזה נושא שחשוב לכולם.

בעבר היו גם מחאות מיוחדות אחרות. למשל, בשנת 2018 התקיימה שביתה של קהילת הלהט"ב, שמחתה על חוק שהרגישו שהוא לא שוויוני. חברות רבות תמכו בעובדיהם והצטרפו למחאה. היו גם שביתות של ימאים שרצו תנאים טובים יותר על האוניות, ואפילו שביתה ארוכה של עובדי הטלוויזיה, שבגללה במשך 52 ימים לא היו שידורים בערוץ היחיד שהיה אז!

הסיפורים האלה מראים לנו ששביתות ומחאות הן חלק חשוב מהחיים במדינה דמוקרטית. זו הדרך של האנשים, בין אם הם מורים, רופאים, סטודנטים או סתם אזרחים, להתאחד ולהגיד למנהיגים: "הקשיבו לנו, יש משהו שחשוב לנו לשנות". לפעמים זה מצליח ולפעמים פחות, אבל זה תמיד מזכיר לכולם שהכוח לשנות נמצא בידיים של האנשים, כשהם פועלים יחד.