כשמוזיקה פוגשת כסף: למה חברי להקת 'הפוליס' תובעים אחד את השני?

דמיינו שאתם וחברים שלכם מקימים ערוץ יוטיוב. אתם עובדים יחד, מצלמים, עורכים, ויום אחד – בום! אחד הסרטונים שלכם הופך ויראלי ומגיע למיליוני צפיות. פתאום, מתחיל להיכנס כסף, והרבה. אבל אז מתחילה שאלה קצת מביכה: איך מחלקים אותו? האם מי שהגה את הרעיון לסרטון מקבל יותר? מה עם מי שערך אותו כל הלילה? ומה קורה אם החברות מתחילה להתערער בגלל ויכוחים על כסף? זה אולי נשמע כמו תסריט לסדרה, אבל זה בדיוק מה שקורה עכשיו לחברי אחת הלהקות המפורסמות בהיסטוריה, להקת 'הפוליס'.

הגיטריסט אנדי סאמרס והמתופף סטיוארט קופלנד, שניים משלושת חברי הלהקה, הגישו תביעה משפטית נגד הסולן והכותב הראשי, סטינג. הסיבה? הם טוענים שמגיעים להם מיליוני דולרים מכספי תמלוגים שהם לא קיבלו לאורך השנים. הסיפור הזה פותח בפנינו צוהר לעולם המורכב שמאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה, עולם שבו חברות, יצירתיות וכסף מתנגשים לעיתים קרובות.

מי הם 'הפוליס'? הכירו את הסופר-גרופ של האייטיז

כדי להבין את גודל הסיפור, צריך לחזור בזמן. להקת 'הפוליס' (The Police) הייתה אחת הלהקות הגדולות והמשפיעות בעולם בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. עם סטינג (ששמו האמיתי הוא גורדון סאמנר) על הבס והשירה, אנדי סאמרס על הגיטרה וסטיוארט קופלנד על התופים, הם יצרו סגנון מוזיקלי ייחודי ששילב רוק, פאנק ורגאיי. הם הוציאו להיטי ענק שמתנגנים ברדיו עד היום, כמו "Roxanne", "Message in a Bottle" וכמובן, השיר שעומד במרכז הסכסוך, "Every Breath You Take".

למרות ההצלחה המסחררת, היחסים בין חברי הלהקה תמיד היו ידועים כסוערים. הם היו שלושה מוזיקאים מוכשרים עם אגו גדול, והמתחים ביניהם הובילו בסופו של דבר לפירוק הלהקה בשיא הצלחתה באמצע שנות ה-80. הם התאחדו לסיבוב הופעות עולמי מצליח בשנת 2008, אבל נראה שהבעיות הישנות מעולם לא נפתרו באמת.

מקרה מבחן: השיר ששווה מיליונים

בלב התביעה עומד נושא התמלוגים. תמלוגים הם הסכומים שיוצרים מקבלים בכל פעם שהיצירה שלהם (שיר, ספר, סרט) מושמעת ברדיו, נמכרת בחנות, משודרת בטלוויזיה או מוזרמת בשירותי סטרימינג. השאלה המרכזית היא תמיד: מי מקבל כמה?

במקרה של השיר "Every Breath You Take", סטינג חתום ככותב והמלחין הבלעדי. משמעות הדבר היא שעל פי החוק, רוב התמלוגים מהשיר הזה הולכים ישירות אליו. ולכמה זה מסתכם? לפי הערכות, סטינג מרוויח מהשיר הזה לבדו סכום אדיר של כ-550 אלף פאונד (כשניים וחצי מיליון שקלים) מדי שנה! חבריו ללהקה טוענים שתרומתם לשיר וליצירות אחרות הייתה משמעותית הרבה יותר ממה שהקרדיט הרשמי משקף, ולכן גם להם מגיע נתח גדול יותר מההכנסות.

מה זה אומר להיות "כותב שיר"?

כאן הסיפור הופך למעניין ומורכב. סטינג אכן כתב את המילים ואת המנגינה העיקרית של השיר. אבל כל מי ששמע את השיר מכיר את ריף הגיטרה הייחודי והממכר של אנדי סאמרס, או את מקצב התופים המדויק של סטיוארט קופלנד. האם השיר היה הופך ללהיט כזה ענק בלעדיהם? כנראה שלא. התביעה בעצם שואלת שאלה עקרונית: מהי תרומה ליצירה? האם רק המילים והלחן קובעים, או שגם עיבוד מוזיקלי גאוני הוא חלק מהותי מהיצירה עצמה, כזה שמזכה את יוצריו בתמלוגים?

מחדר החזרות לבית המשפט

לפי הדיווחים, סאמרס וקופלנד ניסו להגיע להסכמות עם סטינג מחוץ לכותלי בית המשפט, אך המגעים נכשלו. הגשת תביעה היא צעד דרסטי, והיא מראה שהם הגיעו למסקנה שאין אלטרנטיבה אחרת. הליך משפטי הוא הדרך הרשמית והמסודרת של החברה לפתור מחלוקות עמוקות כאלה, כאשר הצדדים לא מצליחים להגיע להסכם בעצמם.

הסיפור של 'הפוליס' אינו ייחודי. הוא מזכיר לנו שמאחורי כל יצירה אמנותית גדולה עומדים אנשים, ושאפילו החברויות החזקות ביותר יכולות לעמוד למבחן כשמעורבים בהן הצלחה גדולה והרבה מאוד כסף. המקרה שלהם מדגיש כמה חשוב לקבוע מראש כללים ברורים לשיתוף פעולה, במיוחד בין חברים, כדי שהיצירה המשותפת לא תהפוך יום אחד למקור לסכסוך מר.