בעולם המורכב של יחסים בין מדינות, לפעמים ההחלטות החשובות ביותר לא קורות בשדה הקרב, אלא במסדרונות שקטים ובאמצעות מילים והצהרות. לאחרונה, שמענו על החלטה כזו מצד כמה מדינות באירופה, ובראשן בלגיה וצרפת, שהודיעו כי בכוונתן להכיר באופן רשמי במדינה פלסטינית. אבל מה זה בעצם אומר, ולמה זה כל כך משמעותי?

מה זאת אומרת, "להכיר במדינה"?

תחשבו על זה כמו על הצטרפות לקבוצה חדשה. כשאתם מגיעים לכיתה חדשה, אתם רוצים שהחברים האחרים יכירו בכם, יקראו לכם בשם וישתפו אתכם בפעילויות. בעולם המדינות זה די דומה. 'הכרה במדינה' היא הצהרה רשמית של מדינה אחת שאומרת למדינה אחרת: "אני רואה בך מדינה עצמאית וריבונית, עם ממשלה משלך ועם זכות לקבוע את גורלך".

הכרה כזאת פותחת דלתות לשיתופי פעולה רשמיים: אפשר לפתוח שגרירויות, לחתום על הסכמי סחר, לשתף פעולה במדע ובחינוך, ולהיות שותפים שווים בשיחות בינלאומיות. עבור הפלסטינים, ששואפים לעצמאות כבר שנים רבות, כל מדינה נוספת שמכירה בהם היא צעד חשוב להשגת המטרה הזו.

התוכנית של בלגיה וצרפת: לא רק מילים

שר החוץ של בלגיה, מקסים פרבו, הודיע שארצו מתכננת להכיר במדינה פלסטינית במהלך המפגש הקרוב של עצרת האו"ם, שזהו המפגש השנתי הגדול של רוב מדינות העולם. גם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הצהיר על כוונה דומה.

אבל בלגיה הודיעה על צעדים נוספים, שהיא מקווה שישפיעו על המצב. צעדים אלו, שלפעמים נקראים 'סנקציות' או 'צעדים מגבילים', הם דרך להפעיל לחץ. הנה כמה דוגמאות לצעדים שבלגיה שוקלת:

• איסור על ייבוא מוצרים: להפסיק לקנות מוצרים המיוצרים בהתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון.
• בחינת קשרים עסקיים: לבדוק מחדש שיתופי פעולה עם חברות ישראליות מסוימות.
• הגבלות אישיות: להכריז על אישים מסוימים, גם מהצד הישראלי וגם ממנהיגי חמאס, כ'אישיות בלתי רצויה', כלומר שהם לא יוכלו להיכנס לבלגיה.

חשוב להבין שהמטרה המוצהרת של בלגיה היא לא לפגוע באזרחי ישראל, אלא ללחוץ על הממשלות והמנהיגים, גם בישראל וגם בצד הפלסטיני, להתקדם לעבר פתרון של שלום. במקביל, בלגיה הדגישה שהיא תפעל בנחישות נגד כל גילוי של אנטישמיות (שנאת יהודים) במדינתה.

למה זה קורה דווקא עכשיו?

ההחלטות האלו לא מגיעות בחלל ריק. הן קשורות קשר הדוק למצב הביטחוני המורכב והמתמשך באזורנו. המדינות האירופיות מסבירות שהן מודאגות מאוד מהמצב ההומניטרי הקשה של האזרחים הפלסטינים, במיוחד ברצועת עזה. הן מאמינות שהדרך היחידה להגיע לשלום יציב היא באמצעות מה שנקרא 'פתרון שתי המדינות' – כלומר, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שתתקיים בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל.

לטענתן, ההכרה במדינה פלסטינית עכשיו היא דרך 'לנער את המערכת' ולהראות לכל הצדדים שהעולם רוצה לראות התקדמות לכיוון הזה. הן מקוות שזה יעודד את שני הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן.

הזווית הישראלית: "פרס לפעולות אלימות"

כצפוי, בישראל התגובות להחלטות האירופיות שונות לחלוטין. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגדיר את המהלך כ"פרס לטרור". מה הכוונה?

מנקודת המבט הישראלית, הכרה במדינה פלסטינית בזמן הזה, במיוחד לאחר אירועי השבעה באוקטובר ובזמן שחטופים עדיין מוחזקים בעזה, היא טעות חמורה. הטיעון הוא שמהלך כזה בעצם מאותת לגורמים אלימים כמו חמאס שהדרך שלהם משתלמת. במקום לדרוש מהפלסטינים להגיע להסכם שלום דרך משא ומתן ישיר עם ישראל, העולם נותן להם 'פרס' מראש. בישראל חוששים שזה רק ירחיק את השלום, כי זה יקטין את הרצון של הצד השני להתפשר ולהגיע להסכמות שדואגות גם לביטחון של אזרחי ישראל.

תמונה מורכבת עם הרבה צבעי אפור

כמו שאתם רואים, אין כאן תשובה אחת פשוטה. זהו נושא מורכב עם היסטוריה ארוכה ורגשות עזים משני הצדדים. מצד אחד, מדינות אירופה מרגישות אחריות לנסות ולקדם שלום וחושבות שזו הדרך הנכונה. מצד שני, ישראל מרגישה שהעולם לא מבין את האתגרים הביטחוניים שהיא מתמודדת איתם ושמהלכים כאלה עלולים להיות מסוכנים.

מה שבטוח הוא שהדיפלומטיה העולמית היא כמו משחק שחמט ענק, שבו כל מהלך משפיע על כל הלוח. ההחלטות של בלגיה וצרפת הן מהלך משמעותי, ועכשיו כל העולם, ובעיקר אנחנו כאן במזרח התיכון, נצטרך לראות מה יהיה המהלך הבא.