דמיינו שאתם מרימים את הראש לשמיים ורואים צללית ענקית דואה בחופשיות, כמעט בלי להניע את כנפיה העצומות. זו לא סצנה מסרט פנטזיה, זהו הנשר המקראי, אחד העופות הדורסים הגדולים והמרשימים ביותר בישראל. עם מוטת כנפיים שיכולה להגיע לכמעט שלושה מטרים, הנשר הוא סמל של עוצמה וחופש. אבל מאחורי התדמית הכבירה הזו, מסתתר סיפור מורכב ומדאיג: הנשר המקראי נמצא בסכנת הכחדה חמורה, ובישראל נותרו ממנו כ-200 פרטים בלבד. איך ייתכן שיצור כל כך חזק הפך להיות כל כך פגיע, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שהוא ימשיך לדאות בשמי הארץ?

השומרים הסניטרים של הטבע

כדי להבין מדוע כל כך חשוב לשמור על הנשרים, אנחנו צריכים להבין את תפקידם המיוחד, או ה'ג'וב' שלהם במערכת האקולוגית. פרופ' אור שפיגל, מומחה לזואולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, מסביר שהנשרים הם למעשה 'צוות הניקיון' של הטבע. הם ניזונים כמעט אך ורק מפגרים – גופות של בעלי חיים שמתו. בעזרת ראייתם החדה באופן בלתי רגיל, הם יכולים לאתר פגר ממרחק של קילומטרים. מכיוון שהם חיים בקבוצות ומתקשרים ביניהם, ברגע שנשר אחד מוצא מקור מזון, עשרות אחרים מצטרפים אליו במהירות. יחד, הם יכולים לסיים פגר שלם תוך שעות ספורות.

השירות הזה הוא קריטי. על ידי סילוק מהיר של פגרים, הנשרים מונעים התפשטות של מחלות מסוכנות שעלולות לעבור לחיות אחרות ואפילו לבני אדם. דוגמה קיצונית לכך הגיעה מהודו: שם, אוכלוסיית הנשרים כמעט נכחדה בגלל תרופה וטרינרית שניתנה לפרות והייתה רעילה לנשרים שאכלו את פגריהן. התוצאה? הפגרים נשארו בשטח, מה שהוביל לעלייה עצומה במספר הכלבים המשוטטים שניזונו מהם, ובעקבות זאת להתפרצות של מחלת הכלבת. המקרה הזה ממחיש כמה המערכת האקולוגית היא רשת עדינה של קשרים, והיעלמות של חוליה אחת, כמו הנשר, עלולה לגרום לקריסה של חלקים אחרים.

אתגרים בגובה רב: מדוע הנשרים נעלמים?

אם הנשרים כל כך חשובים, מדוע הם בסכנה? הסיבות רבות, אך האיום המרכזי והמסוכן ביותר בישראל הוא הרעלות.

האיום השקט: הרעלה משנית

לרוב, הרעל לא מיועד בכלל לנשרים. לעיתים, חקלאים או רועי צאן שבעלי חיים שלהם נטרפו על ידי זאבים או כלבים משוטטים, מניחים פגר מורעל בשטח כדי לפגוע בטורפים. הבעיה היא שהנשרים, עם יכולות החיפוש המדהימות שלהם, הם כמעט תמיד הראשונים שמגיעים אל הפגר. מכיוון שהם אוכלים בקבוצות גדולות, פגר מורעל אחד יכול לגרום לאירוע קשה שבו נפגעים נשרים רבים בבת אחת. זוהי דוגמה עצובה למה שנקרא 'הרעלה משנית' – פגיעה בבעל חיים שלא היה המטרה המקורית.

סכנות מודרניות נוספות

בנוסף להרעלות, הנשרים מתמודדים עם אתגרים נוספים. כנפיהם העצומות עלולות לפגוע בקווי מתח גבוה ולגרום להתחשמלות. חברת החשמל פועלת בשיתוף עם רשות הטבע והגנים כדי למגן עמודי חשמל באזורים רגישים, אך הסכנה עדיין קיימת. גם הפרעות באתרי הקינון שלהם, שנמצאים בדרך כלל על צוקים גבוהים ומבודדים, עלולות לגרום להם לנטוש את הביצים או הגוזלים.

מבצע הצלה ארצי: חוקרים ופקחים בפעולה

החדשות הטובות הן שיש אנשים רבים שנלחמים כדי להציל את הנשרים. רשות הטבע והגנים מובילה פרויקט שימור רחב היקף שנקרא 'פורשים כנף'. הפרויקט כולל הקמת 'תחנות האכלה' – מקומות בטוחים שבהם מספקים לנשרים פגרים נקיים מרעלים. בנוסף, קיימים גרעיני רבייה בשבי, מעין 'גני ילדים' לנשרים, שבהם מגדלים גוזלים ומשחררים אותם לטבע כדי לחזק את האוכלוסייה הקיימת. וכאשר נשר נפגע, הוא מובא לטיפול בבית החולים לחיות בר.

בעקבות הנשרים: מה מגלים המשדרים?

חלק מרתק במאמצי השימור הוא המחקר המדעי. צוותו של פרופ' שפיגל מצמיד לנשרים משדרי GPS זעירים, ממש כמו אלה שיש לנו בסמארטפון, רק מותאמים לציפורים. המשדרים האלה מאפשרים לעקוב אחרי תנועת הנשרים בזמן אמת וללמוד על חייהם הסודיים.

המעקב גילה ממצאים מדהימים. למשל, נשרים צעירים הם הרפתקנים גדולים! הם יוצאים למסעות ארוכים של אלפי קילומטרים, ומגיעים למדינות שכנות ואפילו עד אפריקה, לפני שהם חוזרים הביתה לישראל כדי להקים משפחה. לעומתם, נשרים מבוגרים, בערך מעל גיל 10, הופכים ל'ביתיים' יותר, נשארים קרוב לאזור הקינון שלהם ונעים פחות. המידע הזה חיוני למאמצי השימור, כי הוא עוזר להבין אילו אזורים חשובים לנשרים בגילאים שונים וכיצד להגן עליהם בכל שלב בחייהם. הידע הזה מוכיח ששילוב של עבודת שטח קשה וטכנולוגיה מתקדמת הוא המפתח להצלת חיות בר.

כדי שהנשר המקראי האדיר ימשיך לדאות בשמינו, דרוש מאמץ משותף של כולנו. על ידי העלאת המודעות, דיווח על חיות פצועות ושמירה על סביבה נקייה מרעלים, גם אנחנו יכולים להיות חלק ממבצע ההצלה של אחד הסמלים המפוארים ביותר של הטבע הישראלי.