הַחֲלוֹם הַמָּתוֹק שֶׁהִתְגַּשֵּׁם

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, לְאִישׁ אֶחָד בְּשֵׁם אָמִיר פּוֹרָת הָיָה חֲלוֹם. הוּא רָצָה לִפְתּוֹחַ מָקוֹם שֶׁיָּכִין אֶת הָעוּגוֹת וְהָעוּגִיּוֹת הֲכִי טְעִימוֹת בָּעוֹלָם. הוּא לֹא הִתְחִיל בְּמִפְעָל גָּדוֹל, אֶלָּא בְּחֲנוּת מַמָּשׁ קְטַנָּה. כַּמָּה קְטַנָּה? תְּדַמְיְנוּ חֶדֶר מִשְׂחָקִים קָטָן. זֶה הָיָה כָּל הַגֹּדֶל שֶׁל הַהַתְחָלָה שֶׁלּוֹ.

אָמִיר קָרָא לַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ "בִּיסְקוֹטִי". כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בּוֹנִים מִגְדָּל גָּבוֹהַּ מִקֻּבִּיּוֹת, קֻבִּיָּה אַחַר קֻבִּיָּה, כָּךְ אָמִיר בָּנָה אֶת הָעֵסֶק שֶׁלּוֹ. כָּל בֹּקֶר הוּא קָם מֻקְדָּם, לָשׁ אֶת הַבָּצֵק, אָפָה עוּגוֹת, וְדָאַג שֶׁכָּל קִינוּחַ יִהְיֶה מוּשְׁלָם. הוּא עָבַד מְאוֹד מְאוֹד קָשֶׁה, כִּי הוּא הֶאֱמִין בַּחֲלוֹם הַמָּתוֹק שֶׁלּוֹ.

מִקֻּבִּיָּה קְטַנָּה לְאַרְמוֹן שֶׁל עוּגוֹת

לְאַט לְאַט, עוֹד וְעוֹד אֲנָשִׁים שָׁמְעוּ עַל הָעוּגוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁל בִּיסְקוֹטִי. הֵם בָּאוּ לַחֲנוּת הַקְּטַנָּה וְקָנוּ קִינוּחִים. הֵם כָּל כָּךְ אָהֲבוּ אוֹתָם, שֶׁהֵם סִפְּרוּ לַחֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם. וְהַחֲבֵרִים סִפְּרוּ לַחֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם. כָּךְ, הַחֲנוּת הַקְּטַנָּה הָפְכָה לְרֶשֶׁת גְּדוֹלָה עִם תִּשְׁעָה סְנִיפִים בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ.

אֲבָל זֶה לֹא הַכֹּל. הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ לְבִּיסְקוֹטִי סוֹד? הֵם לֹא מוֹכְרִים עוּגוֹת רַק בַּחֲנוּיוֹת שֶׁלָּהֶם. הֵם גַּם הַשַּׁפִים הַסּוֹדִיִּים שֶׁל הַרְבֵּה מִסְעָדוֹת! כְּשֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים קִינוּחַ טָעִים בְּמִסְעָדָה, יֵשׁ סִכּוּי טוֹב שֶׁהַקּוֹנְדִיטוֹרִים שֶׁל בִּיסְקוֹטִי הֵכִינוּ אוֹתוֹ. הֵם עוֹבְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וְעוֹזְרִים לְשַׁפִּים אֲחֵרִים לְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים.

כַּיּוֹם, יֵשׁ לְאָמִיר הַרְבֵּה עֶזְרָה. יֵשׁ לוֹ הֲמוֹן עוֹבְדִים שֶׁעוֹזְרִים לוֹ לֶאֱפוֹת וְלִמְכֹּר. כֻּלָּם יַחַד הֵם כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה שֶׁדּוֹאֶגֶת שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה לָנוּ טָעִים וּמָתוֹק.

מָה הָעוּגָה שֶׁכֻּלָּם אוֹהֲבִים?

אָמִיר סִפֵּר שֶׁהַיִּשְׂרְאֵלִים מְאוֹד אוֹהֲבִים עוּגַת גְּבִינָה. בְּבִּיסְקוֹטִי יֵשׁ הַרְבֵּה סוּגִים שֶׁל עוּגוֹת גְּבִינָה, אֲבָל אַחַת הָאֲהוּבוֹת הִיא עוּגַת גְּבִינָה עִם עוּגִיּוֹת אוֹרֵאוֹ. תְּדַמְיְנוּ אֶת הַטַּעַם הַמּוּשְׁלָם הַזֶּה! זֶה כְּמוֹ חֲגִיגָה בַּפֶּה.

חָבֵר חָדָשׁ רוֹצֶה לְשַׂחֵק

הַמַּמְלָכָה שֶׁל אָמִיר כָּל כָּךְ גָּדְלָה וְהִצְלִיחָה, שֶׁעַכְשָׁו קְבוּצָה שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁרוֹצִים לַעֲזֹר לַעֲסָקִים לִגְדֹּל, רוֹצָה לְהִצְטָרֵף לַחֲגִיגָה. זֶה קְצָת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם מִגְדָּל לֶגוֹ מַדְהִים, וּבָא חָבֵר טוֹב שֶׁאוֹמֵר: "וַואו! בּוֹא נִבְנֶה אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר גָּבוֹהַּ! אֲנִי אָבִיא אֶת כָּל קֻבִּיּוֹת הַלֶּגוֹ הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלִּי".

אָז הַחֲבֵרִים הַחֲדָשִׁים הָאֵלֶּה, שֶׁנִּקְרָאִים "קֶרֶן הַשְׁקָעוֹת", יִתְּנוּ לְבִּיסְקוֹטִי הַרְבֵּה כֶּסֶף. בַּכֶּסֶף הַזֶּה, בִּיסְקוֹטִי תּוּכַל לִפְתֹּחַ עוֹד חֲנוּיוֹת, לְהַמְצִיא עוֹד קִינוּחִים, וְלִגְדֹּל עוֹד יוֹתֵר. אָמִיר לֹא עוֹזֵב. הוּא נִשְׁאָר הַמֶּלֶךְ שֶׁל מַמְלֶכֶת הָעוּגוֹת! הוּא יַמְשִׁיךְ לְנַהֵל הַכֹּל וְלִדְאֹג שֶׁהַקֶּסֶם יַמְשִׁיךְ לִקְרוֹת.

הַחֲלוֹמוֹת לֹא נִגְמָרִים

הַאִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁעַכְשָׁו אָמִיר יֵצֵא לְחֻפְשָׁה אֲרֻכָּה? מַמָּשׁ לֹא! הוּא אוֹהֵב אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וְרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ וּלְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים. וְיֵשׁ לוֹ עוֹד חֲלוֹם אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר לְעוּגוֹת. הוּא מְאוֹד אוֹהֵב קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל שֶׁנִּקְרֵאת "הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב". הוּא תָּמִיד חָלַם שֶׁיּוֹם אֶחָד הוּא יוּכַל לַעֲזֹר גַּם לָהֶם.

הַסִּפּוּר שֶׁל אָמִיר וְשֶׁל בִּיסְקוֹטִי מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁאִם יֵשׁ לָנוּ חֲלוֹם, וַאֲנַחְנוּ עוֹבְדִים קָשֶׁה וּמַאֲמִינִים בְּעַצְמֵנוּ, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַגְשִׁים אוֹתוֹ. כָּל דָּבָר גָּדוֹל מַתְחִיל בְּצַעַד אֶחָד קָטָן, אוֹ בְּעוּגִיָּה אַחַת טְעִימָה.