כשאנחנו מתיישבים סביב שולחן ראש השנה, העיניים שלנו נמשכות מיד אל התפוח הבוהק והדבש המוזהב. אבל אם תסתכלו מקרוב, תגלו עולם שלם של סיפורים, מסורות ומשאלות לב שמתחבא בכל מאכל ומאכל. האוכל בחג הזה הוא לא רק כדי לשבוע, הוא שפה - שפה שמחברת אותנו לעבר ומעניקה לנו תקווה לעתיד.

שפת הסימנים של הצלחת

חשבתם פעם למה אנחנו אוכלים דווקא את המאכלים האלה? הרעיון המרכזי הוא סמליות. כל מאכל, שנקרא "סימן", מייצג משאלה לשנה החדשה. לפעמים הקשר הוא בצורת המאכל, לפעמים בצליל של שמו בעברית או בשפה אחרת. זה קצת כמו משחק מילים טעים!

למשל, אנחנו אוכלים סלק כדי שיסתלקו אויבינו, רימון כדי שזכויותינו ירבו כגרגריו, ותמר כדי שיתמו שונאינו. הרעיון הוא פשוט ומקסים: 'תאכל טוב - יהיה טוב'. באמצעות האוכל, אנחנו מביעים את התקוות הכי עמוקות שלנו לשנה שבפתח. המנהג הזה, של אכילת 'סימנים', מוזכר לראשונה כבר בתלמוד הבבלי לפני יותר מ-1,500 שנה! עם זאת, החיבור בין המאכלים לברכות שאנו מכירים היום התפתח מאוחר יותר, במאה ה-14 בספרד, ומשם התפשט לקהילות יהודיות בכל העולם.

מסע עולמי של טעמים

העם היהודי נדד ברחבי העולם, ובכל מקום שאליו הגיע, הוא הביא איתו את המסורות שלו, אבל גם ספג טעמים ומרכיבים מהמטבח המקומי. לכן, שולחן ראש השנה נראה ומרגיש קצת אחרת בכל קהילה. זה כמו פסקול של סרט, שכל קהילה הוסיפה לו את הכלי הנגינה הייחודי שלה. בישראל, שהיא 'כור היתוך' תרבותי, אנחנו זוכים לראות את כל הטעמים האלה נפגשים על שולחן אחד.

בואו נצא למסע קצר בין המטבחים השונים:

ממרוקו: סוכר במקום מלח

במשפחות ממוצא מרוקאי, תמצאו על השולחן לא רק תפוח בדבש, אלא גם שבעה סוגי ירקות שונים על מגש הסימנים. מנהג ייחודי הוא לפזר סוכר על החלה בברכת 'המוציא' במקום מלח, כדי להדגיש את המשאלה לשנה מתוקה במיוחד. תבשיל הדגל שלהם הוא פלא של בישול איטי: בשר טלה עם בצל והמון פירות יבשים, שמתבשל שעות עד שהוא הופך למעדן מתוק ורך.

מאשכנז (פולין): כוחו של הגזר

בבתים אשכנזיים, תמצאו קלאסיקות כמו גפילטע פיש, כבד קצוץ ומרק עוף עם קרפלך. אחד המאכלים המזוהים ביותר עם החג הוא הצימעס - תבשיל מתוק של גזר. האם ידעתם שביידיש, השפה של יהודי מזרח אירופה, המילה לגזר היא "מעהרן"? זה נשמע כמו המילה "מער" שפירושה "יותר" או "להרבות". כך, אכילת גזר הפכה לסמל למשאלה שזכויותינו יתרבו בשנה החדשה.

מסוריה (חלב): תבשיל של געגוע

קהילת יהודי חלב מביאה לשולחן תבשיל מיוחד במינו: חצילים קטנטנים ממולאים בבשר, אורז ו... חבושים! החבוש הוא פרי של תחילת הסתיו, ועונתו הקצרה הופכת אותו למיוחד ויקר ערך. התבשיל הזה, עם טעמיו המתוקים-חמצמצים, מספר סיפור על חיבור לאדמה, לעונות השנה ולמסורת משפחתית שעוברת מאם לבת.

מפרס ובולגריה: כרישה וחבושים

גם בקהילות אחרות יש כוכבים משלהן. אצל יוצאי פרס, מככב תבשיל בשם חורשט בה, המשלב בשר בקר עם חבושים ושזיפים. ואצל יהודי בולגריה, הכרישה (פראסה) מקבלת את אור הזרקורים והופכת לקציצות רכות וטעימות, שגם הן חלק ממנהגי הסימנים.

הצלחת שלכם, הסיפור שלכם

כל המאכלים האלה, והסיפורים שמאחוריהם, נאספים ונשמרים בפרויקט מיוחד שנקרא FOODISH במוזיאון 'אנו' בתל אביב. המטרה שלהם היא לבנות את מאגר האוכל היהודי הגדול בעולם, כדי שאף מתכון ואף סיפור משפחתי לא ילך לאיבוד.

בפעם הבאה שאתם יושבים לשולחן החג, תסתכלו על הצלחת שלכם לא רק כעל ארוחה, אלא כעל דף מספר היסטוריה. שאלו את ההורים, הסבים והסבתות שלכם על המאכלים שהם מכינים. כל מתכון הוא פרק בסיפור המשפחתי שלכם, וכל טעם הוא חוט שמחבר אתכם לשרשרת ארוכה של דורות. זו ההזדמנות שלכם לטעום את העבר ולהתפלל לעתיד מתוק.