סיפור האהבה של אלי-ה כהן וזיו עבוד הוא כמו סיפור אגדה מודרני, עם אתגרים גדולים וסוף שמח במיוחד. לאחרונה, במלון יפה ביפו, מול חברים קרובים ובני משפחה, אלי-ה כרע על ברך אחת, הוציא טבעת ושאל את זיו את השאלה ששניהם חיכו לה כל כך הרבה זמן: "התינשאי לי?". זיו, כמובן, אמרה כן, והשמחה בחדר הייתה עצומה. אבל כדי להבין כמה הרגע הזה היה מיוחד, אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה בזמן, ליום שבו החיים של שניהם השתנו לגמרי.

היום ששינה הכל

אלי-ה וזיו, שהיו זוג כבר שמונה שנים, הלכו יחד לפסטיבל מוזיקה ליד קיבוץ רעים, מקום של שמחה וריקודים. אבל בבוקר של השבעה באוקטובר, השמחה הפכה לפחד גדול. במהלך אירוע ביטחוני חמור, אנשים רבים נפגעו. אלי-ה וזיו, יחד עם חברים נוספים, ניסו להסתתר במקום קטן ובטוח שנקרא מיגונית. לצערנו, המקום לא היה בטוח מספיק. זיו הצליחה לשרוד את שהתרחש שם, אך אלי-ה נלקח משם למקום רחוק, בעזה, והפך לאחד מהחטופים.

הפרידה הזו הייתה קשה מנשוא. אלי-ה היה שבוי במשך 505 ימים. תחשבו על זה רגע, זה כמעט שנה וחצי! שנה וחצי בלי המשפחה, בלי החברים, ובלי זיו. בזמן הזה, זיו לא ישבה וחיכתה בחיבוק ידיים. היא הפכה לגיבורה של ממש במאבק להחזרתו.

שמלה צהובה במקום לבנה

זיו ידעה שהיא חייבת לעשות הכל כדי שאף אחד לא ישכח את אלי-ה ואת שאר החטופים. היא סיפרה את הסיפור שלהם לכל מי שהיה מוכן לשמוע, השתתפה בצעדות ודיברה בתקשורת. אחד הרגעים הכי זכורים היה בחג פורים. ביום שבו כולם מתחפשים ולובשים בגדים מצחיקים, זיו בחרה לעשות משהו אחר. היא לבשה שמלה צהובה, צבע שהפך לסמל של התקווה להחזרת החטופים, ויצאה לרחובות. על השמלה היו תמונות של החטופים, ובמרכזה תמונה של אלי-ה. היא אמרה אז: "במקום לעמוד מתחת לחופה בשמלה לבנה, אני לובשת שמלה צהובה". היא הראתה לכולם שהחגיגה שלה לא תהיה שלמה עד שאלי-ה יחזור הביתה.

באופן מדהים, עוד לפני כל מה שקרה, אלי-ה כבר תכנן להציע לזיו נישואים. הוא קנה טבעת וסיפר לכל המשפחה, אבל רצה שזו תהיה הפתעה לזיו. אמא שלו סיפרה לה על כך רק אחרי שהוא נחטף, והידיעה הזו נתנה לזיו עוד כוח להמשיך ולהאמין.

ההבטחה וההצעה המרגשת

כשאלי-ה סוף סוף חזר הביתה, אחרי 505 ימים ארוכים, האיחוד עם זיו היה מרגש עד דמעות. אבל אלי-ה, בטוב ליבו, הרגיש שהוא לא יכול לחגוג את האושר הפרטי שלו בזמן שחבריו, כמו אלון ואלקנה, עדיין לא חזרו. הוא הבטיח שיציע נישואים לזיו רק אחרי שכל החטופים החיים ישוחררו. זו הייתה הוכחה מדהימה לחברות ולדאגה שלו לאחרים.

וכך, אחרי שחבריו חזרו גם הם, הגיע הזמן לקיים את ההבטחה. הצעת הנישואים ביפו לא הייתה רק רגע פרטי של אלי-ה וזיו. היא הייתה סמל לניצחון הרוח, לתקווה שלא כבתה ולעתיד חדש וטוב יותר שהם יבנו יחד. בטקס המרגש נכח גם אור לוי, חבר נוסף ששרד את אותה חוויה קשה. הנוכחות שלו הזכירה לכולם את הדרך הארוכה שהם עברו יחד, ואת החשיבות של תמיכה וחברות ברגעים הקשים והשמחים.

הסיפור של אלי-ה וזיו מלמד אותנו המון. הוא מלמד אותנו על כוחה של אהבה, על החשיבות של תקווה, ועל כך שאסור אף פעם לוותר, גם כשהכל נראה חשוך. הם מראים לנו שאחרי כל קושי, יש סיכוי לאור גדול ולשמחה.