מִי זֶה עִידָן? חַיָּל עִם חֲלוֹם גָּדוֹל

בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָנוּ צָבָא חָזָק שֶׁשּׁוֹמֵר עָלֵינוּ. לַצָּבָא קוֹרְאִים צָהָ"ל. הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּשָׁרְתִים בְּצָהָ"ל נִקְרָאִים חַיָּלִים וְחַיָּלוֹת. הֵם כְּמוֹ גִּבּוֹרֵי-עָל שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁל כֻּלָּנוּ – מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ הוּא עַל חַיָּל אַמִּיץ בְּשֵׁם עִידָן אָלֶכְּסַנְדֶּר. לְעִידָן יֵשׁ סִפּוּר מְיֻחָד. הוּא נוֹלַד בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל כְּשֶׁהָיָה קָטָן, הוּא עָבַר לִחְיוֹת בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ אַרְצוֹת הַבְּרִית. תְּדַמְיְנוּ שֶׁאַתֶּם עוֹבְרִים לִגְיוּר בְּעִיר אַחֶרֶת, רַק שֶׁזֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר רָחוֹק.

לַמְרוֹת שֶׁעִידָן גָּדַל רָחוֹק, הַלֵּב שֶׁלּוֹ תָּמִיד הָיָה בְּיִשְׂrאֵל. כְּשֶׁהוּא גָּדַל, הוּא הֶחְלִיט הַחְלָטָה חֲשׁוּבָה וְאַמִּיצָה. הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: "אֲנִי רוֹצֶה לַחְזֹר לְיִשְׂרָאֵל וּלְהִתְגַּיֵּס לְצָהָ"ל". הוּא רָצָה לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַקְּבוּצָה שֶׁשּׁוֹמֶרֶת עַל הַמְּדִינָה שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אָהַב. זֶה כְּמוֹ לַעֲזֹב קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל אַחַת כְּדֵי לְשַׂחֵק בַּקְּבוּצָה שֶׁאַתֶּם הֲכִי אוֹהֲבִים בָּעוֹלָם.

זְמַן קָשֶׁה וְהַחֲזָרָה הַבַּיְתָה

עִידָן הִתְגַּיֵּס לְצָהָ"ל וְהָיָה חַיָּל מְצֻיָּן. הוּא הָיָה חֵלֶק מִקְּבוּצָה שֶׁל חַיָּלִים שֶׁשָּׁמְרָה עַל גְּבוּל הַמְּדִינָה. יוֹם אֶחָד, קָרָה דָּבָר רַע מְאוֹד. אֲנָשִׁים רָעִים בָּאוּ וְלָקְחוּ אֶת עִידָן לְמָקוֹם רָחוֹק. הוּא לֹא יָכֹל הָיָה לִהְיוֹת עִם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ וְעִם הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה מַצָּב קָשֶׁה וְעָצוּב מְאוֹד.

בְּכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן, כֻּלָּם בָּאָרֶץ דָּאֲגוּ לוֹ וְקִוּוּ שֶׁהוּא יַחְזֹר הַבַּיְתָה. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים בְּיִשְׂרָאֵל וּבָעוֹלָם עָבְדוּ קָשֶׁה כְּדֵי לְהַחְזִיר אוֹתוֹ. הֵם הָיוּ כְּמוֹ נְבְחֶרֶת שֶׁעוֹבֶדֶת יַחַד לְמַעַן מַטָּרָה אַחַת חֲשׁוּבָה.

וְאָז, הִגִּיעַ הַיּוֹם הַמְּרַגֵּשׁ! אַחֲרֵי זְמַן אָרֹך, עִידָן חָזַר הַבַּיְתָה. כֻּלָּם שָׂמְחוּ וְהִתְרַגְּשׁוּ. זֶה הָיָה כְּמוֹ סוֹף טוֹב לְסִפּוּר אֲגָדוֹת. עִידָן סוֹף סוֹף חָזַר לַחִבּוּק הֶחָם שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא.

הַחֲלוֹם שֶׁל עִידָן: לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׁמֹר

אַחֲרֵי שֶׁאָדָם עוֹבֵר דָּבָר כָּל כָּךְ קָשֶׁה, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ רוֹצִים רַק לָנוּחַ בַּבַּיִת. אֲבָל עִידָן הַגִּבּוֹר הוּא מְיֻחָד. הָיָה לוֹ חֲלוֹם אֶחָד גָּדוֹל וְחָשׁוּב. הוּא אָמַר לְכֻלָּם: "הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב לִי הוּא לַחְזֹר לַצָּבָא וּלְסַיֵּם אֶת הַשֵּׁרוּת שֶׁלִּי".

תְּדַמְיְנוּ שֶׁאַתֶּם בּוֹנִים מִגְדָּל גָּבוֹהַּ מִקֻּבִּיּוֹת. וְאָז, מִישֶׁהוּ בָּא וְהוֹרֵס לָכֶם חֵלֶק מִמֶּנּוּ. מָה הֲכִי תִּרְצוּ לַעֲשׂוֹת? לִבְנוֹת אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר גָּבוֹהַּ וְחָזָק! זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁעִידָן רָצָה. הוּא רָצָה לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲצֹר אוֹתוֹ. הוּא רָצָה לְסַיֵּם אֶת הַמְּשִׂימָה הַחֲשׁוּבָה שֶׁהִתְחִיל.

הַהַפְתָּעָה הַגְּדוֹלָה מִצָּהָ"ל

בַּצָּבָא שָׁמְעוּ עַל הַחֲלוֹם הַמְּיֻחָד שֶׁל עִידָן. הַמְּפַקְּדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל צָהָ"ל מְאוֹד הִתְרַגְּשׁוּ מֵהָרָצוֹן הֶחָזָק שֶׁלּוֹ. הֵם אָמְרוּ: "עִידָן הוּא גִּבּוֹר אֲמִתִּי. הוּא מַרְאֶה לָנוּ מָה זֶה כֹּחַ וְאַהֲבַת הַמְּדִינָה".

לָכֵן, הֵם הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ הַפְתָּעָה. בְּאֵרוּעַ חָשׁוּב, שֶׁהַרְבֵּה חַיָּלִים וּמְפַקְּדִים הָיוּ בּוֹ, הֵם קָרְאוּ לְעִידָן לַעֲלוֹת לַבָּמָה. מְפַקֵּד גָּדוֹל בְּצָהָ"ל, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ דָּדוֹ בַּר-כְּלִיפָא, הֶעֱנִיק לְעִידָן מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת מְאוֹד. הוּא נָתַן לוֹ דַּרְגָּה חֲדָשָׁה וגבוהה.

מָה זֹאת דַּרְגָּה? דַּרְגָּה בַּצָּבָא הִיא כְּמוֹ מֶדַלְיָה שֶׁמְּקַבְּלִים בְּתַחֲרוּת סְפּוֹרְט. הִיא סִימָן מְיֻחָד שֶׁשָּׂמִים עַל הַכָּתֵף. הַדַּרְגָּה מַרְאָה שֶׁהַחַיָּל הוּא אַחְרַאי, חָזָק וְשֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו. כְּכָל שֶׁהַדַּרְגָּה יוֹתֵר גְּבוֹהָה, זֶה אוֹמֵר שֶׁהַחַיָּל הוּא בַּעַל נִסָּיוֹן רַב יוֹתֵר. עִידָן קִבֵּל דַּרְגָּה חֲשׁוּבָה שֶׁנִּקְרֵאת "רַב-סַמָּל". זֶה הָיָה הַדֶּרֶךְ שֶׁל צָהָ"ל לוֹמַר לוֹ "תּוֹדָה". תּוֹדָה עַל הָאֹמֶץ שֶׁלְּךָ, וְתּוֹדָה עַל כָּךְ שֶׁאַתָּה מְהַוֶּה דֻּגְמָה לְכֻלָּנוּ.

לִלְמֹד מֵעִידָן

הַסִּפּוּר שֶׁל עִידָן מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שִׁעוּר חָשׁוּב. גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה לָנוּ, וְגַם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עוֹבְרִים דְּבָרִים לֹא נְעִימִים, אָסוּר לָנוּ לְוַתֵּר עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ. עִידָן יָכֹל הָיָה לוֹמַר "זֶהוּ, אֲנִי עָיֵף", אֲבָל הוּא לֹא וִתֵּר. הוּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ וּבַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ.

כְּמוֹ עִידָן, גַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁקָּשֶׁה לָנוּ לִלְמֹד חֶשְׁבּוֹן, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת שׁוּב. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רָבִים עִם חָבֵר, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים סְלִיחָה. לִהְיוֹת גִּבּוֹר זֶה לֹא רַק לְהִלָּחֵם. זֶה לִהְיוֹת חָזָק בִּפְנִים, וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן, גַּם כְּשֶׁזֶּה קָשֶׁה. עִידָן הוּא גִּבּוֹר אֲמִתִּי, וְכֻלָּנוּ גֵּאִים בּוֹ מְאוֹד.