כשהחברים לא מסכימים: מה קורה כששתי דעות נפגשות?

דמיינו שאתם משחקים במחבואים עם החברים הכי טובים שלכם. אחד החברים הוא ה'עומד', והוא צריך למצוא את כולם. פתאום, חבר אחר, שמתחבא, רואה שתינוק של השכנים עומד ללכת לכביש. הוא יוצא מהמחבוא ורץ לעזור לתינוק. ה'עומד' רואה אותו וצועק "תפסתי אותך!", אבל החבר השני כועס ועונה "לא ראית שהייתי צריך לעזור?". שניהם צודקים מנקודת המבט שלהם, נכון? סיפור דומה, אבל בין אנשים מבוגרים ומפורסמים, קרה לאחרונה בישראל, והוא מלמד אותנו שיעור חשוב על דעות שונות ועל איך אפשר לדבר עליהן.

הסיפור שלנו הוא על שני אנשים שאולי שמעתם עליהם: עידן עמדי, זמר מוכשר וגם שחקן, וטמירה ירדני, מפיקת טלוויזיה חשובה. הקשר ביניהם מיוחד - טמירה היא זו ש'גילתה' את עידן בתוכנית הכישרונות המפורסמת "כוכב נולד" לפני שנים רבות. אפשר לומר שהיא עזרה לו להתחיל את הקריירה שלו, והם מכירים ומוקירים זה את זו. אבל לאחרונה, הם מצאו את עצמם משני צדדים של ויכוח גדול.

מה הצית את הוויכוח?

הכל התחיל כשקבוצה גדולה של יותר מאלף אמנים ישראלים - זמרים, סופרים, שחקנים ובמאים - חתמה על מכתב מיוחד, שנקרא גם 'עצומה'. במכתב הזה הם ביקשו לעצור את המצב הביטחוני הקשה. הם הרגישו שהקושי גדול מדי ושהוא פוגע בהרבה אנשים, ורצו שהמנהיגים ימצאו פתרון אחר. טמירה ירדני הייתה אחת מהאמנים שחתמו על המכתב.

כשעידן עמדי שמע על המכתב הזה, הוא הרגיש אחרת לגמרי. עידן הוא לא רק אמן, הוא גם משרת כלוחם במילואים. בזמן שהאמנים כתבו את המכתב, הוא היה ממש בלב האירועים, במקום שבו המצב הביטחוני מורגש בכל רגע. מנקודת המבט שלו, הדברים נראו הרבה יותר מסובכים. הוא הרגיש שהאמנים שחתמו על המכתב קצת מנותקים מהמציאות שהוא והחברים שלו חווים. הוא חשב שהם לא מבינים את כל התמונה ואת האתגרים שעומדים בפני החיילים שמגנים על המדינה. הוא כתב על זה פוסט ברשתות החברתיות, והביע את תחושותיו.

שתי נקודות מבט, לב אחד

כאן הסיפור הופך למעניין במיוחד. טמירה ירדני לא כעסה על עידן. במקום זה, היא ניסתה להבין אותו ולהסביר את עצמה. בראיון לרדיו היא פנתה אליו ישירות, במילים שמראות כמה היא מעריכה אותו. היא אמרה לו שהיא מבינה את הגבורה שלו ואת כל מה שהוא עשה ועובר למען כולם. היא הבינה למה קשה לו לקבל את דעתה.

אבל אז היא הוסיפה משהו חשוב. היא שאלה אותו: "תחשוב עליי, טמירה. מה אני, האויב שלך?". היא הסבירה שהיא וחבריה האמנים לא נגדו או נגד המדינה. הכוונה שלהם הייתה טובה. ואז היא דיברה על משהו שכאב לה במיוחד: הילדים. היא אמרה שבאזור הלחימה יש ילדים תמימים, שלא עשו שום דבר רע לאף אחד, והם סובלים מאוד. "איך אפשר לחיות עם המשא הזה על גבינו?" היא שאלה, והתכוונה לכך שקשה לה לחשוב על סבל של ילדים, לא משנה מאיזה צד הם.

אז מי צודק?

זו השאלה הכי קשה, והתשובה היא... שאולי אין תשובה אחת. הסיפור הזה הוא לא על מי צודק ומי טועה. הוא על איך שני אנשים טובים יכולים להסתכל על אותו מצב בדיוק ולראות דברים שונים לגמרי. עידן רואה את המצב דרך עיניים של לוחם, שמגן על הבית ורואה את המורכבות מקרוב. טמירה רואה את המצב דרך עיניים של אמנית ואמא, שדואגת לסבל של כל הילדים בעולם.

הוויכוח הזה מזכיר לנו שמאחורי כל דעה עומד בן אדם עם רגשות, חוויות ופחדים. לפעמים, כשאנחנו לא מסכימים עם מישהו, הדבר הכי חשוב הוא לא לנסות 'לנצח' בוויכוח, אלא לעצור לרגע ולהקשיב. לנסות להבין למה הוא חושב ככה. טמירה ניסתה לעשות בדיוק את זה: היא הראתה לעידן שהיא מבינה אותו, גם אם היא חושבת אחרת.

כולנו מקווים שהמצב הביטחוני יסתיים ושיגיעו ימים שקטים וטובים. עד אז, חשוב שנזכור שאפשר וצריך לדבר על הדברים, גם כשהם קשים ומסובכים. כמו טמירה ועידן, גם אנחנו יכולים ללמוד להקשיב לדעות שונות משלנו, לכבד את האנשים שמחזיקים בהן, ולזכור שבסופו של דבר, רובנו רוצים את אותו הדבר: עתיד טוב יותר ובטוח יותר לכולם.