מִי זֶה מָנוֹר סוֹלוֹמוֹן?

מָנוֹר סוֹלוֹמוֹן הוּא שַׂחְקַן כַּדּוּרֶגֶל מִיִּשְׂרָאֵל. הוּא יוֹדֵעַ לָרוּץ מַהֵר מַהֵר עִם הַכַּדּוּר. הוּא גַּם יוֹדֵעַ לִבְעֹט חָזָק וּלְהַבְקִיעַ שְׁעָרִים. שַׁעַר בְּכַדּוּרֶגֶל זֶה כְּמוֹ לְקַבֵּל נְקֻדָּה גְּדוֹלָה בְּמִשְׂחָק.

דַּמְיְנוּ שֶׁאַתֶּם מְשַׂחֲקִים עִם חֲבֵרִים בֶּחָצֵר. כֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת בַּמִּשְׂחָק וְלָגַעַת בַּכַּדּוּר. גַּם מָנוֹר מַרְגִּישׁ כָּךְ. הוּא אוֹהֵב כַּדּוּרֶגֶל, וְהוּא רוֹצֶה לְשַׂחֵק כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר.

הַקְּבוּצָה שֶׁל מָנוֹר עַכְשָׁו

עַכְשָׁו מָנוֹר מְשַׂחֵק בִּקְבוּצָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ וִיָארֵאָל. הִיא נִמְצֵאת בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁשְּׁמָהּ סְפָרַד. זוֹ קְבוּצָה טוֹבָה מְאוֹד. אֲבָל, לִפְעָמִים יֵשׁ הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁרוֹצִים לְשַׂחֵק בְּאוֹתוֹ מִשְׂחָק. הַמְּאַמֵּן, שֶׁהוּא כְּמוֹ הַמּוֹרֶה שֶׁל הַקְּבוּצָה, צָרִיךְ לִבְחֹר מִי יְשַׂחֵק.

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן, מָנוֹר לֹא קִבֵּל הַרְבֵּה הִזְדַּמְנוּיוֹת לְשַׂחֵק. זֶה קְצָת כְּמוֹ לְחַכּוֹת לַתּוֹר שֶׁלְּךָ בַּנַּדְנֵדָה, וְהַתּוֹר לֹא מַגִּיעַ. זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת קְצָת מַעֲצִיב. מָנוֹר רוֹצֶה לִהְיוֹת עַל הַמִּגְרָשׁ וְלַעֲזֹר לַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ לְנַצֵּחַ.

מָה זֹאת הַשְׁאָלָה?

לְמָנוֹר יֵשׁ קְבוּצָה רָאשִׁית שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַנְגְּלִיָּה. קוֹרְאִים לָהּ טוֹטְנֶהֶאם. הִיא כְּמוֹ בַּיִת הָאֵם שֶׁלּוֹ בְּעוֹלַם הַכַּדּוּרֶגֶל. הַקְּבוּצָה הַזֹּאת רוֹאָה שֶׁמָּנוֹר לֹא מְשַׂחֵק הַרְבֵּה. הִיא רוֹצָה שֶׁהוּא יִהְיֶה שָׂמֵחַ וְיַצְלִיחַ. לָכֵן, הִיא חוֹשֶׁבֶת עַל פִּתְרוֹן.

הַפִּתְרוֹן נִקְרָא הַשְׁאָלָה. זֶה קְצָת כְּמוֹ לְהַשְׁאִיל צַעֲצוּעַ לְחָבֵר. הַצַּעֲצוּעַ עֲדַיִן שֶׁלְּךָ, אֲבָל הֶחָבֵר יָכוֹל לְשַׂחֵק אִתּוֹ לְכַמָּה זְמַן וְלֵהָנוֹת. כָּךְ גַּם בַּכַּדּוּרֶגֶל. טוֹטְנֶהֶאם תַּרְשֶׁה לְמָנוֹר לְשַׂחֵק בִּקְבוּצָה אַחֶרֶת לְכַמָּה חֳדָשִׁים.

לְאָן מָנוֹר יָכוֹל לַעֲבֹר?

יֵשׁ כְּבָר קְבוּצוֹת שֶׁרוֹצוֹת אֶת מָנוֹר. אַחַת מֵהֶן נִקְרֵאת וֶסְטְהֶאם. גַּם הִיא מֵאַנְגְּלִיָּה. הֵם שָׁמְעוּ שֶׁמָּנוֹר שַׂחְקָן מְצֻיָּן, וְהֵם רוֹצִים שֶׁהוּא יָבוֹא לְשַׂחֵק אֶצְלָם. זֶה מְאוֹד מְשַׂמֵּחַ! זֶה מַרְאֶה שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים יוֹדְעִים כַּמָּה הוּא טוֹב.

הַלִּיגָה בְּאַנְגְּלִיָּה, שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ הַפְּרֶמְיֶר לִיג, נֶחְשֶׁבֶת לְאַחַת הַטּוֹבוֹת בָּעוֹלָם. זֶה כְּמוֹ לְהַגִּיעַ לַגְּמָר הַגָּדוֹל בְּתַחֲרוּת. כָּל הַשַּׂחְקָנִים הֲכִי טוֹבִים רוֹצִים לִהְיוֹת שָׁם. מָנוֹר כְּבָר הָיָה שָׁם, וְהוּא רוֹצֶה לַחְזֹר וּלְהַרְאוֹת לְכֻלָּם מָה הוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת עִם הַכַּדּוּר.

לָמָּה זֶה טוֹב לְהַחְלִיף קְבוּצָה?

לִפְעָמִים, שִׁנּוּי זֶה דָּבָר טוֹב. זֶה כְּמוֹ לַעֲבֹר לְגַן חָדָשׁ אוֹ לְכִתָּה חֲדָשָׁה. בַּהַתְחָלָה זֶה קְצָת מַפְחִיד, אֲבָל אָז מַכִּירִים חֲבֵרִים חֲדָשִׁים וְלוֹמְדִים דְּבָרִים חֲדָשִׁים. כְּשֶׁמָּנוֹר יַעֲבֹר לִקְבוּצָה חֲדָשָׁה, הוּא יַכִּיר שַׂחְקָנִים חֲדָשִׁים וִילַמֵּד מֵהֶם. הָכִי חָשׁוּב – הוּא יְקַבֵּל הִזְדַּמְנוּת לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁהוּא הֲכִי אוֹהֵב: לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל.

כֻּלָּנוּ בְּיִשְׂרָאֵל מְאוֹד גֵּאִים בְּמָנוֹר. אֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ, בְּכָל קְבוּצָה שֶׁבָּהּ יִהְיֶה. כִּי חֲבֵרִים אֲמִתִּיִים תָּמִיד תּוֹמְכִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי, לֹא מְשַׁנֶּה בְּאֵיזוֹ קְבוּצָה הֵם מְשַׂחֲקִים.