רכבת אקספרס לכוכבים

כולנו מכירים את הספירה לאחור הדרמטית, את ענן העשן העצום ואת הרעם האדיר של רקטה הממריאה לחלל. במשך עשרות שנים, זו הייתה הדרך היחידה שלנו לשלוח לוויינים, אסטרונאוטים וציוד אל מחוץ לאטמוספירה. אבל מה אם הייתה דרך אחרת? דרך שקטה יותר, נקייה יותר, ואולי אפילו יעילה הרבה יותר? הכירו את Moonshot, חברת סטארט-אפ ישראלית עם חזון שאפתני: לבנות "מעלית" אלקטרומגנטית לחלל.

בראש החברה עומדת הילה חדד-חמלניק, דמות מוכרת בעולם המדע והטכנולוגיה הישראלי. בעברה היא הייתה מנכ"לית משרד המדע ואף הייתה שותפה בצוותי פיתוח של מערכות טכנולוגיות מתקדמות. יחד עם שותפיה, היזמים פרד סימון ושחר בהירי, היא החליטה לקחת רעיון ישן, שכמעט נלקח מספרי המדע הבדיוני של ז'ול ורן, ולהפוך אותו למציאות בעזרת טכנולוגיה של המאה ה-21.

איך עובד הקסם האלקטרומגנטי?

אז איך בדיוק שולחים משהו לחלל בלי רקטה? הרעיון של Moonshot מבוסס על מאיץ אלקטרומגנטי. דמיינו מסילת רכבת ארוכה מאוד, שמכוונת כלפי מעלה, אל השמיים. על המסילה הזו מונחת קפסולה (מעין קרון קטן) שמכילה את המטען – למשל, לוויין תקשורת חדש. במקום מנוע רקטי, המערכת משתמשת במגנטים רבי עוצמה ובחשמל כדי לדחוף את הקפסולה קדימה במהירות שקשה לתפוס.

מהר יותר מקליע

הקפסולה מרחפת מעל המסילה (בדומה לרכבת 'מאגלב' ביפן) וצוברת תאוצה אדירה. המטרה היא להגיע למהירות היפרסונית – יותר מפי חמישה ממהירות הקול – עד קצה המסילה. בקצה, הקפסולה פשוט משתחררת וממשיכה בכוח האינרציה (הנטייה של גוף להמשיך בתנועה) את דרכה כלפי מעלה, עד שהיא מגיעה למסלול המתוכנן סביב כדור הארץ. בגלל התאוצה החזקה, השיטה הזו מתאימה כרגע רק למטענים ולא לבני אדם, אבל היא פותחת עולם שלם של אפשרויות חדשות.

למה זה שינוי כל כך גדול?

היתרונות של שיגור אלקטרומגנטי על פני רקטות מסורתיות הם עצומים. חשבו על זה כך: רקטה שמשוגרת לחלל מורכבת בעיקר מדלק. למעשה, רק כ-4% מהמשקל הכולל שלה הוא המטען שהיא נושאת. זה כמו לנסוע לחופשה עם מזוודה ענקית, שבתוכה יש רק זוג גרביים אחד. זה מאוד לא יעיל ויקר.

בשיטה של Moonshot, כל "הדלק" – כלומר החשמל – נמצא על הקרקע. הקפסולה עצמה לא צריכה לסחוב מנועים כבדים או מכלי דלק ענקיים. זה אומר שאפשר לשגר מטענים בצורה הרבה יותר זולה, בתדירות גבוהה יותר, ועם השפעה סביבתית קטנה משמעותית. במקום שיגור אחד בשבוע, אפשר יהיה לבצע מספר שיגורים ביום.

לא תחרות, אלא השלמה

חשוב להבין ש-Moonshot לא מנסה להחליף את החברות הגדולות כמו SpaceX של אילון מאסק. המטרה שלהם היא לא לשגר בני אדם למאדים, אלא להפוך ל"חברת השליחויות" של תעשיית החלל. ככל שהתעשייה הזו גדלה, כך גדל הצורך לשלוח לחלל ציוד, חומרי גלם, דלק ללוויינים ואפילו רכיבים לבניית תחנות חלל פרטיות.

בשלב הראשון, החברה מתמקדת בשיגור לוויינים קטנים למסלול נמוך סביב כדור הארץ (LEO), אזור שנמצא בגובה של כ-400 עד 800 ק"מ מעלינו. זהו "הרחוב" העמוס ביותר בחלל, שם נמצאים רוב לווייני האינטרנט, הצילום ומזג האוויר. בעתיד הרחוק יותר, החזון הוא לשלוח אספקה אפילו לירח, כדי לתמוך במאמצים עתידיים של כריית משאבים.

מהשלב הרעיוני למסילה הראשונה

כרגע, הצוות של Moonshot עובד על בניית אבטיפוס – דגם מוקטן של המערכת על מסילה של כמה עשרות מטרים. האבטיפוס הזה יוכל להדגים שהטכנולוגיה עובדת, וישמש גם לבחינת מערכות היפרסוניות עבור תעשיות אחרות. החברה כבר גייסה 12 מיליון דולר כדי להתחיל את המסע, וחתמה על הסכמים ראשוניים עם חברות בינלאומיות בתחום הלוגיסטיקה בחלל. זהו צעד ראשון קטן במסילה, אך צעד ענק לחזון של הפיכת החלל לנגיש ובר-קיימא יותר עבור כולנו.