שְׁתֵּי מְדִינוֹת, חֲבֵרוּת אַחַת

בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל יֵשׁ הַרְבֵּה מְדִינוֹת. כָּל מְדִינָה הִיא כְּמוֹ בַּיִת גָּדוֹל עִם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. יִשְׂרָאֵל הִיא הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ. רָחוֹק מִכָּאן, יֵשׁ מְדִינָה בְּשֵׁם בּוֹלִיבְיָה. לִפְעָמִים, גַּם מְדִינוֹת, כְּמוֹ יְלָדִים בַּגַּן, לֹא מִסְתַּדְּרוֹת. יִשְׂרָאֵל וּבּוֹלִיבְיָה הָיוּ חֲבֵרוֹת, אֲבָל אָז הָיָה בֵּינֵיהֶן וִכּוּחַ. הֵן הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת. זֶה הָיָה קְצָת עָצוּב, כְּמוֹ לָרִיב עִם חָבֵר טוֹב.

נָשִׂיא חָדָשׁ, הַתְחָלָה חֲדָשָׁה

לִפְנֵי כַּמָּה זְמַן, בְּבוֹלִיבְיָה הָיוּ בְּחִירוֹת. בְּחִירוֹת זֶה כְּשֶׁהָאֲנָשִׁים בַּמְּדִינָה בּוֹחֲרִים מִי יִהְיֶה הַמַּנְהִיג שֶׁלָּהֶם. הֵם בָּחֲרוּ מַנְהִיג חָדָשׁ בְּשֵׁם רוֹדְרִיגוֹ פַּז. נָשִׂיא הוּא כְּמוֹ הַקַּפִּיטָן שֶׁל קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל. הוּא רוֹצֶה שֶׁהַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ, כָּל הַמְּדִינָה, תַּצְלִיחַ וְתִהְיֶה חֲבֵרָה שֶׁל קְבוּצוֹת אֲחֵרוֹת. הַנָּשִׂיא הֶחָדָשׁ אָמַר: "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁבּוֹלִיבְיָה תִּהְיֶה חֲבֵרָה שֶׁל כֻּלָּם".

הַמַּתָּנָה הַמְּיֻחֶדֶת מִבּוֹלִיבְיָה

אַחַד הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַנָּשִׂיא פַּז עָשָׂה, הָיָה לְהַחְלִיט הַחְלָטָה חֲשׁוּבָה. הוּא אָמַר שֶׁיִּשְׂרְאֵלִים כְּבָר לֹא צְרִיכִים אִשּׁוּר מְיֻחָד כְּדֵי לְבַקֵּר בְּבוֹלִיבְיָה. לָאִשּׁוּר הַזֶּה קוֹרְאִים "וִיזָה". דַּמְיְנוּ שֶׁכְּדֵי לָלֶכֶת לְבַיִת שֶׁל חָבֵר, אַתֶּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ פֶּתֶק הַזְמָנָה מְיֻחָד בְּכָל פַּעַם. עַכְשָׁו, בּוֹלִיבְיָה אוֹמֶרֶת לַיִּשְׂרְאֵלִים: "הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ פְּתוּחָה! בּוֹאוּ לְבַקֵּר מָתַי שֶׁתִּרְצוּ!". זֶה מַרְאֶה עַל חֲבֵרוּת חֲזָקָה.

שִׂיחַת טֵלֵפוֹן חֲשׁוּבָה

גַּם בְּיִשְׂרָאֵל שָׂמְחוּ מְאוֹד. שַׂר הַחוּץ שֶׁלָּנוּ, גִּדְעוֹן סַעַר, דִּבֵּר עִם הַנָּשִׂיא שֶׁל בּוֹלִיבְיָה בַּטֵּלֵפוֹן. שַׂר הַחוּץ הוּא הָאִישׁ שֶׁאַחְרַאי עַל הַחֲבֵרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל עִם מְדִינוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא אָמַר לַנָּשִׂיא פַּז: "תּוֹדָה רַבָּה!". הֵם דִּבְּרוּ עַל כָּךְ שֶׁזֶּה נִפְלָא שֶׁהַמְּדִינוֹת שׁוּב חֲבֵרוֹת. הַשִּׂיחָה הַזֹּאת הָיְתָה כְּמוֹ שְׁנֵי חֲבֵרִים שֶׁנִּפְגָּשִׁים אַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן וּמַחְלִיטִים לְשַׂחֵק שׁוּב בְּיַחַד.

לָמָה זֶה טוֹב לִהְיוֹת חֲבֵרִים?

כְּשֶׁמְּדִינוֹת הֵן חֲבֵרוֹת, קוֹרִים דְּבָרִים טוֹבִים. אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לִנְסֹעַ לְבוֹלִיבְיָה וְלִרְאוֹת אֶת הַנּוֹפִים הַיָּפִים שֶׁלָּהּ. יֵשׁ שָׁם הָרִים גְּבוֹהִים מְאוֹד וִיעָרוֹת גֶּשֶׁם גְּדוֹלִים. הֵם יְכוֹלִים גַּם לִלְמֹד עַל הַתַּרְבּוּת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שָׁם, עַל הָאֹכֶל הַמְּיֻחָד וְהַשִּׁירִים הַשְּׂמֵחִים. גַּם אֲנָשִׁים מִבּוֹלִיבְיָה יְכוֹלִים לָבוֹא לְיִשְׂרָאֵל וְלִלְמֹד עָלֵינוּ. כְּשֶׁמַּכִּירִים חֲבֵרִים חֲדָשִׁים, הָעוֹלָם נִהְיֶה מָקוֹם יוֹתֵר שָׂמֵחַ וּבָטוּחַ. כֻּלָּנוּ יְכוֹלִים לַעֲזֹר אֶחָד לַשֵּׁנִי וְלִבְנוֹת יַחַד דְּבָרִים נִפְלָאִים, כְּמוֹ שֶׁבּוֹנִים מִגְדָּל גָּבוֹהַ מִקֻּבִּיּוֹת.