דמיינו שאתם פוגשים בכיתה ילד או ילדה חדשים, ואתם חושבים שאולי לא תסתדרו איתם בכלל. אבל אז, אתם מתחילים לדבר ומגלים שאתם אוהבים את אותם משחקי מחשב, את אותה להקה ואפילו את אותה גלידה. פתאום, אתם מבינים שיש לכם הרבה יותר במשותף ממה שחשבתם. סיפור דומה, רק בקנה מידה הרבה יותר גדול, קורה ממש עכשיו בעיר סידני שבאוסטרליה, בין ישראלים לבין אנשים שעזבו את איראן.

מה קורה בסידני?

באוסטרליה, מדינה רחוקה שנמצאת בצד השני של העולם, חיים אנשים רבים שהיגרו מאיראן. לאחרונה, הם יוצאים לרחובות כדי להביע את דעתם על המצב במולדתם. הם מקיימים הפגנות – מפגשים גדולים של אנשים שרוצים להשמיע את קולם ולבקש שינוי. הם עושים זאת בצורה שלווה, עם שלטים ודגלים, כדי להראות למנהיגים באיראן ולעולם כולו שהם חולמים על עתיד טוב יותר וחופשי יותר עבור העם האיראני. אבל בתוך ההפגנות האלה, הופיע מראה מפתיע במיוחד: דגלי ישראל, בצבעי כחול-לבן, מתנופפים בגאווה.

הפתעה בצבעי כחול-לבן

אופיר בירנבאום, ישראלי שגר בסידני, הלך לאחת ההפגנות האלה. הוא סיפר שבהתחלה קצת חשש להוציא את דגל ישראל שהביא איתו. הוא לא היה בטוח איך האנשים ממוצא איראני יגיבו. אבל אז, מישהו שאל אותו: "איפה הדגל שלך?". ברגע שאופיר הוציא את הדגל, קרה משהו מדהים. עשרות אנשים התקרבו אליו, חייכו, הצטלמו איתו ועם הדגל, ואפילו ביקשו להחזיק את הדגל ולהניף אותו בעצמם.

זה לא היה מקרה חד פעמי. בהפגנות רבות, דווקא המפגינים האיראנים היו אלה שדאגו להביא דגלי ישראל. הם קנו אותם בעצמם וחילקו אותם לאחרים. הם רצו להראות שהבעיה שלהם היא לא עם העם בישראל, אלא עם המנהיגים הקשוחים באיראן. הם מרגישים שהישראלים מבינים אותם ואת הקשיים שהם חווים.

למה הם מרגישים קרובים?

אולי זה נשמע מוזר, כי אנחנו רגילים לשמוע בחדשות על מתח בין ישראל לאיראן. אבל חשוב להבין את ההבדל בין המשטר של מדינה לבין האנשים שחיים בה. 'משטר' הוא קבוצת המנהיגים שמקבלת את ההחלטות. לפעמים, ההחלטות של המנהיגים לא מייצגות את מה שרוב האנשים במדינה באמת מרגישים ורוצים.

האיראנים שמוחים באוסטרליה מרגישים שהמשטר באיראן גורם לקשיים רבים גם לעם האיראני וגם לאנשים במקומות אחרים, כמו ישראל. הם רואים בישראל לא אויבת, אלא חברה למאבק למען עולם טוב ובטוח יותר. כפי שאופיר הסביר: "העם האיראני מרגיש ויודע שעם ישראל הוא היחיד בעולם... שנלחם באויבים המשותפים שלהם". הם מרגישים שיש להם מטרה משותפת.

סיפור של חברות עתיקה

החברות הזו היא לא לגמרי חדשה. בהיסטוריה, לפני אלפי שנים, העם הפרסי (כפי שנקראו אז האיראנים) והעם היהודי היו חברים קרובים. מלך פרסי מפורסם בשם כורש הגדול אפילו עזר ליהודים לחזור לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש בירושלים. הסיפורים ההיסטוריים האלה מזכירים לשני העמים שהיה ביניהם קשר טוב במשך שנים רבות.

איך הקשר התחדש?

הקשר המיוחד הזה באוסטרליה התחזק מאוד אחרי אירוע ביטחוני קשה שהיה בישראל (באוקטובר 2023). כשהקהילה היהודית והישראלית באוסטרליה הייתה עצובה וכואבת, חברי הקהילה האיראנית היו בין הראשונים שבאו לנחם ולתמוך.

דניאל תחדוס, צעיר איראני שגר בסידני, הסביר: "עמדנו לצד חברינו היהודים... לא רק משום שעברנו את אותו הדבר, אלא משום שהבנו שזה המעשה הנכון לעשות". הוא הוסיף ואמר שהקהילה היהודית תומכת בהם עכשיו, כשהם נאבקים למען חופש באיראן. "אנחנו מקבלים אותם בזרועות פתוחות מכיוון שאנחנו יודעים שהם בעלי ברית... עם אלפי שנים של היסטוריה משותפת, ולעיתים קרובות גם אויבים משותפים".

מבט של תקווה לעתיד

הסיפור מסידני הוא כמו קרן אור. הוא מראה לנו שגם כשהעולם נראה מסובך ומלא בקשיים, אנשים יכולים למצוא דרכים להתחבר. החברות בין הישראלים והאיראנים באוסטרליה מזכירה לנו להסתכל על האדם שמולנו, ולא רק על המדינה שממנה הוא בא. היא מלמדת אותנו ששיחה פשוטה, חיוך או הנפת דגל משותפת יכולים להיות חזקים יותר מכל כותרת מפחידה בחדשות. זוהי הוכחה לכך שתקווה לעתיד טוב יותר היא שפה שכולם מבינים.