דמיינו עיר שלמה, אבל במקום בתים וחנויות, היא מלאה כולה בטילים. ובמקום להיות מעל האדמה, היא חפורה עמוק בתוך הרים. אלו הן "ערי הטילים" של איראן, פרויקט ענק שהממשלה האיראנית גאה בו מאוד. היא מציגה את המנהרות והמתקנים האלה כהוכחה לכך שאיראן היא מדינה חזקה שאף אחד לא יכול להתעסק איתה. אבל בזמן שהממשלה מראה לכולם את ה"שרירים" שלה, רבים מהאזרחים באיראן עצמה מרגישים אחרת לגמרי.

מה הסיפור של "ערי הטילים"?

בכל מדינה, הממשלה צריכה להחליט על מה להוציא את הכסף של המדינה. זה נקרא לקבוע סדרי עדיפויות. ממשלת איראן החליטה שאחד הדברים החשובים ביותר הוא לבנות צבא חזק מאוד. היא השקיעה המון כסף וזמן בבניית בסיסים תת-קרקעיים עצומים, שנקראים "ערי טילים", כדי לאחסן בהם כלי נשק מתקדמים. המטרה, לדבריה, היא הרתעה - כלומר, לגרום למדינות אחרות לפחד ולמנוע מהן לפעול נגד איראן.

אבל מה קורה כשההחלטה הזו פוגעת בחיי היום-יום של האנשים?

הקולות מהרחוב: מה באמת חושבים האנשים?

ברשתות החברתיות באיראן, התמונה שונה לגמרי. אזרחים רבים, צעירים ומבוגרים, כותבים פוסטים ומשתפים סיפורים שמראים את הכעס והתסכול שלהם. הם שואלים שאלה פשוטה: איך ייתכן שהמדינה מוציאה מיליארדים על טילים, בזמן שכל כך הרבה אנשים מתמודדים עם אתגרים כספיים קשים?

דמיינו שהמשפחה שלכם הייתה מוציאה את כל הכסף שלה על קניית מכונית מירוץ יקרה, אבל לא היה נשאר כסף לאוכל, לבגדים או לספרים לבית הספר. כך בדיוק מרגישים רבים מהאיראנים. "הכסף הזה היה צריך ללכת לחינוך של הילדים שלנו, לבריאות של האזרחים, לעזרה לקשישים", כתבה אחת הגולשות. "במקום זה, הוא הושקע בחתיכות ברזל".

אזרח אחר סיפר על ה"קולברים" - אנשים שבאזורים עניים נאלצים לסחוב סחורות כבדות על גבם למרחקים גדולים רק כדי להתפרנס. הוא כתב: "מיליוני אנשים נשארו עניים כדי שאפשר יהיה לבנות את ערי הטילים האלה. הפכו את העם לאומלל כדי לבנות אותן". אנשים מרגישים שהממשלה שכחה אותם, ושחשוב לה יותר להיראות חזקה כלפי חוץ מאשר לדאוג לאזרחיה מבפנים.

לא רק כסף: הפגיעה בסביבה ובביטחון

הבעיה היא לא רק כלכלית. כדי לבנות את המנהרות הענקיות האלה, חפרו בלב ההרים. אנשים טוענים שהחפירות האלה פגעו קשות בסביבה וגרמו לייבוש של מקורות מים חשובים באזורים מסוימים. זה כמו לקחת מים מהגינה של כולם כדי למלא בריכה פרטית ענקית.

בנוסף, ישנו חשש גדול בנוגע לביטחון האישי. רבים מהמתקנים הצבאיים האלה נבנו קרוב לערים ולכפרים שבהם חיים אנשים. האזרחים מרגישים שהממשלה מציבה אותם בכוונה בקו הסכנה. לאחרונה, גולשים אמיצים אפילו החלו לפרסם ברשתות החברתיות מפות ומיקומים של אותם בסיסים, כדי להראות לכולם עד כמה הם קרובים לבתיהם. זוהי דרך מחאה שמראה חוסר אמון עמוק במנהיגים.

כוחה של מילה: הרשתות החברתיות הן במה לשינוי

במקום שבו לא תמיד קל להביע דעה שונה מזו של הממשלה, הרשתות החברתיות הפכו לכלי חשוב. הן מאפשרות לאנשים לשתף את מחשבותיהם, להראות לעולם את המציאות שהם חווים ובעיקר - להבין שהם לא לבד. השיחה הגדולה הזו שמתרחשת באינטרנט מראה שלמרות הכל, אנשים רבים באיראן חולמים על עתיד אחר.

הם לא רוצים "ערי טילים", הם רוצים ערים עם בתי ספר טובים, בתי חולים מתקדמים, פארקים ירוקים והזדמנות לחיים טובים ושקטים. הקולות האלה הם תזכורת חשובה שבכל מדינה, גם בכאלה שנראות לנו רחוקות ושונות, חיים אנשים כמונו, עם אותן תקוות וחלומות לעתיד טוב יותר.