בית חדש, משפחה חדשה

דמיינו שאתם עוברים לגור במקום אחד גדול יחד עם עוד כמה משפחות. זה בדיוק מה שקרה למשפחת רינגל מהעיר רמת גן - אמא יעל, אבא דייגו, והבנות איוונה-שרה (בת 8) ועדן-רות (בת 4). בגלל המצב הביטחוני, הם הרגישו שהבית שלהם לא מספיק בטוח בזמן אזעקות. באירוע קודם, הבניין שלהם רעד חזק וזו הייתה חוויה מפחידה מאוד. לכן, כשהתחילה התקופה המאתגרת הנוכחית, יעל אמרה, "הפעם, אנחנו לא נשארים בבית". הם ארזו כמה דברים ועברו למקלט ציבורי קרוב.

אבל זה לא מקלט רגיל וחשוך. המקום הוא בעצם מרכז נוער, כך שיש בו מטבח, שירותים, מזגנים והוא נקי ומסודר. כל משפחה מצאה לעצמה פינה, פרשה מזרנים או הקימה אוהל קטן, והפכה אותה לבית הזמני שלה.

מאיפה הגיעו יעל ודייגו?

הסיפור של יעל ודייגו מיוחד. שניהם עולים חדשים. יעל נולדה במדינה רחוקה בדרום אמריקה שנקראת אורוגוואי. למרות שגרה רחוק, היא תמיד הרגישה קשורה לישראל, וכשהייתה בת 18, החליטה לעלות לארץ לבדה. גם דייגו הגיע לישראל ממדינה אחרת כדי להתנדב בקיבוץ. הוא כל כך אהב את המדינה שהחליט להישאר.

ו איך הם נפגשו? בריקודים! שניהם אוהבים מאוד לרקוד סלסה. יעל הייתה רקדנית מקצועית ואפילו הופיעה במופעים גדולים. יום אחד, במסיבת סלסה, הם נפגשו, התאהבו, ומאז הם רוקדים יחד בחיים. כיום, יעל מאמנת זומבה ופיטנס, ודייגו מנהל תחזוקה של בית גדול.

החיים במקלט: אתגר והזדמנות

לגור יחד עם כל כך הרבה אנשים זה כמו להיות במסיבת פיג'מות ענקית שלא נגמרת. מצד אחד, זה יכול להיות כיף שיש תמיד עם מי לשחק. מצד שני, זה יכול להיות גם מאוד מאתגר. תחשבו על זה: צריך לחלוק את המטבח, את השירותים, ואפילו להסכים אם להדליק או לכבות את המזגן. יעל מתארת את זה כמו "סיר לחץ" - מקום שבו הרגשות יכולים להתחמם מהר.

אבל במקום להתלונן, יעל החליטה לפעול. היא הפכה להיות סוג של "מנהלת המקלט". כשמגיעה משפחה חדשה, יעל דואגת להם למזרנים ולכל מה שהם צריכים. היא קבעה כמה כללים פשוטים כדי שלכולם יהיה נעים: לדבר בכבוד, לעזור אחד לשני, ולשמור על הניקיון. למשל, לפעמים בזמן אזעקה נכנסים למקלט אנשים מהרחוב. יעל מבקשת מהם בנימוס לא להשאיר אחריהם לכלוך, כי "זה המקום שבו אנחנו חיים עכשיו". היא אפילו כותבת ישירות לראש העיר כשצריך משהו, והוא דואג לשלוח עזרה.

פעילויות כיפיות לילדים

יעל יודעת שהכי חשוב לדאוג לילדים. כדי שהם לא ישבו כל היום מול מסכים, היא מארגנת להם המון פעילויות. יום אחד זו סדנת יצירה בחימר, ביום אחר מציירים בצבעי מים. יש לה רמקול גדול, והיא עושה לכולם שיעורי זומבה וריקודים. הילדים במקלט, שבדרך כלל ערים עד מאוחר ומשחקים יחד, שמחים מאוד על ההפעלות האלה. זה עוזר להם לשכוח קצת מהדאגות ולהרגיש כמו ילדים רגילים.

ללמוד על קהילה וחוסן

החיים במקלט לא קלים. המשפחה מתגעגעת לבית שלה, לפרטיות ולשגרה. דייגו קם כל בוקר והולך לדירתם כדי להכין לילדות ארוחת בוקר. יעל קופצת הביתה לעשות כביסות. הם מודים שהם עייפים ומקווים שהמצב יסתיים בקרוב. אבל, הם גם למדו משהו חשוב מאוד בתקופה הזאת.

הם למדו מהי קהילה אמיתית. הם גילו שגם כשקשה, אנשים יכולים לעזור אחד לשני, להיות סבלניים וליצור יחד משהו טוב. יעל מראה לבנות שלה דוגמה אישית איך מתנהגים במצבים כאלה - איך מוצאים את הכוח לעזור, לחייך וליצור אווירה טובה, גם כשבפנים קצת קשה. הסיפור של משפחת רינגל מלמד אותנו שגיבורים לא נמצאים רק בסרטים. לפעמים, גיבורה היא אמא אחת שמחליטה להדליק את האור במקום חשוך, בעזרת מוזיקה, יצירה והמון אהבה.