מראה מראה שעל הקיר: מי העם הכי אדיב בעולם?

האם החזקתם פעם את הדלת למישהו? אמרתם 'בבקשה' כשביקשתם משהו בקפיטריה? רובנו מנסים להיות מנומסים ביומיום, אבל האם פעם עצרתם לחשוב מה זה בעצם אומר, 'להיות מנומס'? והאם 'מנומס' בישראל זה אותו הדבר כמו 'מנומס' ביפן או בקנדה?
חברת פיננסים בריטית בשם Remitly החליטה לבדוק את הנושא לעומק. היא ערכה סקר ענק בו השתתפו יותר מ-4,600 אנשים מ-26 מדינות שונות. השאלה הייתה פשוטה אך מורכבת: איזו אומה אתם חושבים שהיא המנומסת ביותר בעולם, מתוך הניסיון שלכם? התשובות שקיבלו פותחות צוהר מרתק להבדלים בין תרבויות ולאופן שבו אנחנו תופסים אחד את השני.
אלופת הנימוס הבלתי מעורערת: יפן
בלי תחרות צמודה בכלל, המנצחת הגדולה של הסקר היא יפן. יותר משליש מהאנשים שענו על הסקר בחרו ביפן כאומה המנומסת ביותר. אם ביקרתם פעם ביפן או ראיתם סרטים משם, זה אולי לא יפתיע אתכם. התרבות היפנית שמה דגש עצום על כבוד, הרמוניה קבוצתית והתחשבות באחר. מושגים כמו 'אומנתנאשי' (Omotenashi), שפירושו הוא אירוח מכל הלב ותשומת לב לפרטים הקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים שם. קידה קלה כברכה, שמירה על שקט במקומות ציבוריים והימנעות מעימותים ישירים הם כולם חלק מהקוד החברתי.
במקום השני נמצאת קנדה, שידועה בסטריאוטיפ החיובי של תושביה שאומרים 'סליחה' על כל דבר קטן. אחריה, במקום השלישי, ניצבת בריטניה, עם תרבות העמידה המסודרת בתור והשימוש התכוף ב'בבקשה' ו'תודה'.
מראה הפוכה: איך עמים רואים את עצמם?
כאן הסיפור מסתבך והופך למעניין באמת. החוקרים לא הסתפקו בשאלה איך אנחנו רואים אחרים, הם גם ביקשו מכל עם לדרג את רמת הנימוס של עצמו. והתוצאות? הפוכות לגמרי לפעמים!
ברזיל, למשל, שלא הגיעה למקומות הגבוהים בדירוג החיצוני, דורגה במקום הראשון בדירוג העצמי. הברזילאים רואים בעצמם עם חם, מכניס אורחים וחברותי מאוד, ומבחינתם – זוהי הגדרה של נימוס. הם העניקו לעצמם ציון כמעט מושלם של 9.46 מתוך 10. זה מלמד אותנו שנימוס הוא לא רק כללי טקס, אלא יכול להיות גם פתיחות וחום אנושי.
הפרדוקס היפני
ומה לגבי יפן, אלופת הנימוס בעיני העולם? באופן מדהים, היפנים דירגו את עצמם במקום השני מהסוף! איך זה ייתכן? התשובה נעוצה בערכים תרבותיים עמוקים. בתרבות היפנית, צניעות וענווה הן תכונות נערצות. להחשיב את עצמך או את הקבוצה שלך כ'טובים ביותר' נחשב ליהירות. לכן, כשהם נשאלו על עצמם, הם נטו לתת לעצמם ציון נמוך יותר, מתוך כבוד וענווה. זהו שיעור חשוב שמראה איך ערכים פנימיים יכולים להשפיע על האופן שבו אנחנו עונים על שאלות, גם בסקרים.
ואיפה אנחנו בסיפור?
בטח שמתם לב שישראל לא מופיעה ברשימות. הסיבה פשוטה: הסקר נערך ב-26 מדינות וישראל פשוט לא הייתה אחת מהן. אבל זה מעלה שאלה מצוינת לחשיבה: איך אנחנו היינו מדרגים את עצמנו? ואיך לדעתכם עמים אחרים היו מדרגים אותנו?
התרבות הישראלית ידועה ב'דוגריות' שלה – הנטייה לדבר באופן ישיר, פתוח ולפעמים גם בוטה. יש שיגידו שזה חוסר נימוס, אבל אחרים יטענו שזו פשוט צורה של כנות וחוסר צביעות. תייר מבריטניה עלול לחשוב שמוכר בשוק שמדבר בקול רם הוא גס רוח, אבל ישראלי אחר יראה בו אדם אותנטי וחברותי. זה מראה שהגדרת הנימוס תלויה מאוד ב'משקפיים התרבותיים' שדרכם אנחנו מסתכלים על העולם.
בסופו של דבר, הסקר הזה הוא לא תחרות יופי של נימוסים. הוא הזדמנות להבין שאין דרך אחת 'נכונה' להיות אדיב. מה שחשוב הוא לנסות להבין את האדם שמולנו, להיות רגישים להבדלים, ולזכור שבבסיס כל תרבות, הרצון לכבד ולהיות מכובד הוא אוניברסלי.
📌 נקודות מרכזיות
- סקר בינלאומי: מחקר שבו שואלים את אותן שאלות אנשים ממדינות שונות כדי להשוות בין הדעות והעמדות שלהם.
- תפיסה עצמית: הדרך שבה אדם, או קבוצה של אנשים, רואה ומעריכה את עצמה.
- תפיסה חיצונית: הדרך שבה אחרים, מחוץ לקבוצה, רואים ומעריכים את אותה קבוצה.
- ערכים תרבותיים: העקרונות, האמונות והרעיונות החשובים לחברה מסוימת, המנחים את התנהגות האנשים בה.
- צניעות וענווה: תכונות אופי של אדם שאינו מתפאר בהישגיו או ביכולותיו, ונמנע מלהבליט את עצמו.
- קוד חברתי: מערכת של כללים וציפיות (שלרוב אינם כתובים) המנחים את ההתנהגות המקובלת בחברה מסוימת.
- תרבות ה'דוגרי': כינוי לסגנון תקשורת ישיר, פתוח ולעניין, המאפיין חלק מהתרבות הישראלית.