חלום שמתחיל על המזרן

תארו לעצמכם שאתם בני 18. רוב הנערים בגיל הזה מסיימים את בית הספר התיכון, חושבים על מבחני הבגרות או מתכוננים לגיוס. אבל עבור יצחק אשפיז, גיל 18 הביא איתו משהו אחר לגמרי: עמידה על הפודיום (במת המנצחים) באליפות אירופה לבוגרים בג'ודו, עם מדליית ארד נוצצת על הצוואר.

ההישג הזה הוא לא סתם עוד ניצחון. יצחק הפך לג'ודוקא (ספורטאי ג'ודו) הישראלי הצעיר ביותר בכל הזמנים שזוכה במדליה באליפות אירופה לבוגרים. הוא עשה זאת מול מתחרים מבוגרים ומנוסים ממנו, והביא המון כבוד וגאווה לישראל. אבל איך בעצם מגיע נער צעיר להישג כל כך מדהים? התשובה מתחילה הרבה לפני התחרות הזו, כשיצחק היה רק בן ארבע.

צעדים ראשונים בחליפת ג'ודו

הכל התחיל במועדון ג'ודו קטן בעיר ראשון לציון. בזמן שההורים של יצחק הלכו להתאמן בחדר הכושר, הם רשמו את בנם הקטן לחוג ג'ודו. המאמן שלו, עידו רומי, זוכר אותו מאז שהיה ממש זאטוט. כבר אז, יצחק הראה משהו מיוחד. הוא לא היה בהכרח הילד הכי חזק או הכי מהיר, אבל הייתה לו נחישות אדירה.

המאמן עידו מספר שכבר כילד, יצחק אהב אתגרים. "שמתי אותו להתאמן עם ילדים גדולים ממנו," מסביר המאמן. במקום להיבהל, יצחק למד להסתגל. הוא הבין שכדי לנצח, הוא צריך לחשוב מהר, להיות חכם, ולא רק להשתמש בכוח. היכולת הזו להסתגל למצבים חדשים וקשים היא תכונה ששמורה לאלופים אמיתיים.

לא מחכה למזל - מסדר את הכוכבים

בספורט, כמו בחיים, אנשים לפעמים אומרים שצריך מזל. יש משפט שאומר "צריך שכל הכוכבים יסתדרו בשורה" כדי להצליח – כלומר, שהכל יקרה בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון. אבל ליצחק יש גישה שונה לגמרי.

המאמן שלו אומר משפט מקסים: "יצחק לא מחכה שהכוכבים יסתדרו, הוא זה שמסדר אותם!" מה זה אומר בעצם? זה אומר שיצחק לא סומך על המזל. הוא מתאמן קשה, לומד את היריבים שלו, אוכל נכון, וישן טוב. הוא עושה את כל הפעולות הנדרשות כדי להצליח, במקום לחכות שמישהו אחר יעשה את זה בשבילו. זו תכונה שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ, בין אם אנחנו רוצים להצליח בספורט, בלימודים, או בתחביב שאנחנו אוהבים.

שיטת "עוגת התפוחים"

אחד הדברים הכי קשים בספורט תחרותי הוא הלחץ. כשאתה עולה לקרב מול אלפי צופים ומול מצלמות טלוויזיה, קל מאוד להילחץ. אבל יצחק פיתח שיטה מיוחדת שהמאמן שלו קורא לה "שיטת פאי התפוחים" (עוגת תפוחים).

בדיוק כמו שעוגת תפוחים בנויה משכבות-שכבות, כך גם יצחק מתייחס לתחרויות שלו. הוא לא חושב על המדליה בסוף התחרות, אלא רק על הקרב הנוכחי. הוא מתקדם שלב אחרי שלב, שכבה אחרי שכבה. הוא לא נלחץ לפני הקרב, ולא חוגג יותר מדי אחרי ניצחון בודד. הוא נשאר רגוע וממוקד, וזה נותן לו יתרון עצום על פני ספורטאים אחרים שאולי מאבדים ריכוז בגלל התרגשות.

הסוד המקצועי: אחיזת הברזל

בג'ודו יש מושג שנקרא "קומיקטה". זהו בעצם השלב שבו הספורטאים מנסים לתפוס את החליפה אחד של השני. המאמן של יצחק מסביר שאי אפשר לעשות תרגיל בג'ודו אם אתה לא מחזיק את היריב בצורה נוחה.

תחשבו על משחק כדורגל: אם הקבוצה שלכם לא מחזיקה בכדור, היא לא יכולה להבקיע שער. בג'ודו, ה"קומיקטה" היא כמו השליטה בכדור. יצחק, למרות גילו הצעיר, פיתח יכולת מדהימה לתפוס את היריבים שלו בצורה כזו שהם לא מצליחים לתפוס אותו בחזרה. זוהי רמה של חשיבה טקטית (תכנון חכם) שרואים בדרך כלל רק אצל ספורטאים בני 25 או 30!

אלופים עוזרים לאלופים

סיפור ההצלחה של יצחק הוא לא רק סיפור אישי, אלא גם סיפור על חברות ועל עזרה הדדית. כדי לטוס לתחרויות ברחבי העולם, ספורטאים צריכים כסף לטיסות, למלונות ולציוד. בשנה האחרונה, יצחק נתקל בקושי כספי כשרצה לטוס לתחרויות חשובות.

מי שנחלץ לעזרתו הוא לא אחר מאשר פיטר פלצ'יק, ג'ודוקא ישראלי מפורסם שזכה במדליה במשחקים האולימפיים. פיטר הקים קרן מיוחדת שעוזרת לספורטאים צעירים. כשפיטר ראה את יצחק על המזרן, הוא זיהה מיד את הכישרון שלו. "אי אפשר היה שלא לשים עליו עין," מספר פיטר.

בזכות העזרה של פיטר, יצחק הצליח לטוס לתחרות בפרו שבדרום אמריקה, שם זכה במדליית זהב! הניצחון הזה נתן לו המון ביטחון והוכיח לו שהוא שייך לרמות הגבוהות ביותר בעולם. זה מראה לנו כמה חשוב לעזור לאחרים, ואיך עזרה קטנה יכולה לשנות חיים שלמים של מישהו אחר.

המבט קדימה

כעת, אחרי שזכה במדליה באליפות אירופה, יצחק מבין שהאתגר רק הופך לקשה יותר. היריבים שלו יתחילו ללמוד אותו ולהתכונן לתרגילים שלו. אבל יצחק והמאמן שלו מוכנים לזה. יש להם עוד הרבה "שפנים בכובע" (הפתעות ותחבולות חדשות) שהם מתכננים להציג בתחרויות הבאות.

החלום הגדול, כמובן, הוא להגיע למשחקים האולימפיים ולזכות שם במדליה. אבל אם נשאל את יצחק, הוא כנראה יגיד לנו שהוא כרגע חושב רק על האימון של מחר בבוקר. צעד אחרי צעד, שכבה אחרי שכבה, הוא ממשיך לבנות את הדרך שלו לפסגה.