תמונה שווה אלף מילים, אבל מה אם הן לא אומרות את כל האמת?

כולנו מכירים את זה: לפני שמעלים תמונה לאינסטגרם או לטיקטוק, אנחנו בוחרים את הזווית הכי טובה, את התאורה המושלמת, ואולי אפילו משתמשים בפילטר כדי שהכל ייראה קצת יותר זוהר. אנחנו בעצם 'מביימים' את המציאות כדי להציג גרסה מסוימת שלה. זה בדרך כלל לא מזיק, אבל מה קורה כשעושים את אותו הדבר עם תמונות חדשותיות, כאלה שאמורות לספר לנו מה קורה במקומות חשובים בעולם? לאחרונה, שני עיתונים חשובים בגרמניה, ה'זידדויטשה צייטונג' וה'בילד', חשפו תופעה בדיוק כזו, שמתרחשת סביב המצב הביטחוני בעזה.

העיתונים הגרמניים גילו שחלק מהתמונות המרגשות והקשות שיוצאות מעזה, ואמורות להראות את סבל התושבים, הן למעשה מבוימות. כלומר, מישהו סידר את האנשים והאובייקטים במיוחד בשביל המצלמה, כדי ליצור סיפור מסוים – סיפור שלא תמיד משקף את המציאות המלאה. המטרה, לדברי המומחים, היא להשפיע על דעת הקהל העולמית ולגרום לאנשים להרגיש רגשות מסוימים, כמו כעס או רחמים, כלפי צד אחד בסכסוך.

מלחמה על התודעה: מהי 'תעמולה'?

כאשר משתמשים בתמונות, סרטונים או סיפורים בצורה מכוונת כדי לשכנע אנשים לתמוך ברעיון מסוים, במיוחד בהקשר פוליטי או צבאי, קוראים לזה תעמולה (פרופגנדה). זוהי טקטיקה עתיקה, אבל בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, היא הפכה חזקה מתמיד. תמונה אחת יכולה להגיע למיליוני אנשים תוך דקות, ולהשפיע על מה שהם חושבים ומרגישים.

לפי הדיווחים מגרמניה, ארגון חמאס משתמש בתעמולה כזו באופן מתוחכם. מומחה לצילום שהתראיין לעיתון הגרמני תיאר את הארגון כ"אמן בבימוי תמונות". הוא הסביר שהמטרה של התמונות המבוימות האלה היא כפולה: גם לעורר אהדה בעולם כלפי הצד הפלסטיני, וגם לגרום לאנשים לשכוח את האירועים הקשים של השבעה באוקטובר. התמונות החזקות של הסבל בעזה נועדו 'להחליף' בזיכרון הציבורי את התמונות הקשות של מה שקרה בישראל.

דוגמה מהשטח: התור למזון שלא באמת היה תור

אחת הדוגמאות הבולטות שנחשפו היא תמונה של קבוצת אנשים, בעיקר ילדים, שעומדים במה שנראה כמו תור ארוך ומסודר לקבלת מזון. התמונה הזו משדרת מסר חזק של רעב וייאוש. אלא שתמונה אחרת, שצולמה מאחורי הקלעים, מראה את האמת: שורה של צלמים עומדים מול האנשים ומכוונים אותם כיצד לעמוד. האנשים לא חיכו בתור, הם הצטלמו לסצנה מבוימת. מאוחר יותר, באותו מקום, אכן חולק מזון, אבל התמונה המפורסמת לא תיעדה את האירוע האמיתי, אלא סיטואציה שנוצרה במיוחד כדי להיראות דרמטית יותר.

זה לא אומר שהמצב בעזה אינו קשה או שאין אנשים שזקוקים לעזרה. העיתונים הגרמניים מדגישים שהסבל קיים. הנקודה היא שהתמונות הספציפיות האלה הן מניפולציה – הן לוקחות גרעין של אמת ומנפחות אותו כדי שישרת מטרה פוליטית.

איך מזהים תמונה חשודה? כלים לחשיבה ביקורתית

אז איך אנחנו יכולים לדעת למה להאמין? פרופסור להיסטוריה ומומחה לצילום נתן כמה עצות. הוא מסביר שלפעמים לא מדובר בזיוף מוחלט, אלא בהצגת הדברים בהקשר מטעה. כדי להיות צרכנים נבונים של מידע, כדאי לשאול כמה שאלות:

• מה רואים מחוץ למסגרת? האם האנשים בתמונה מסתכלים על עמדת חלוקת מזון, או על שורה של צלמים עם מצלמות גדולות?
• מה מקור התמונה? מי צילם אותה? האם זה צלם של סוכנות ידיעות מוכרת ואמינה? במקרה הזה, נחשף שצלם בשם אנאס זאיד פאטיחה, שעבד עבור סוכנות הידיעות הטורקית 'אנאדולו', הוא זה שביים חלק מהתמונות. בדיקה של הרשתות החברתיות שלו הראתה שהוא מפרסם באופן קבוע פוסטים נגד ישראל, מה שמעלה שאלות לגבי האובייקטיביות שלו.
• האם הסיפור עקבי? האם כלי תקשורת אחרים, ממקומות שונים בעולם, מדווחים על אותו סיפור באותה צורה?

החשיפה הזו גרמה לסערה בעולם התקשורת. סוכנויות ידיעות גדולות כמו CNN וה-BBC, שהשתמשו בתמונות של אותו צלם, נאלצו להתמודד עם ביקורת. בעקבות זאת, סוכנויות צילום רבות הודיעו שיבדקו מעתה בקפידה רבה יותר את הרקע של הצלמים ואת אמינות התמונות לפני שיפרסמו אותן.

הכוח בידיים שלנו: להיות צרכני חדשות חכמים

הסיפור הזה הוא תזכורת חשובה לכך שבעידן הדיגיטלי, כולנו צריכים להיות קצת בלשים. קל מאוד לשתף פוסט או תמונה שגורמים לנו להרגיש משהו חזק, אבל חשוב לעצור לרגע ולחשוב. היכולת להבחין בין מידע אמין למידע מוטעה היא כלי חשוב שישרת אתכם לא רק בהבנת המצב הביטחוני, אלא בכל תחומי החיים. ככל שתדעו לשאול את השאלות הנכונות, כך תהיו חסינים יותר בפני מניפולציות ותוכלו לגבש דעה עצמאית המבוססת על עובדות.