דמיינו לרגע קבוצת כדורגל שהייתה פעם בטופ של הטופ, ואז הידרדרה כל כך עד שחברת ענק כמו נטפליקס החליטה לעשות עליה סדרת טלוויזיה... על כמה שהיא לא מצליחה. זה נשמע כמו תסריט לסרט, אבל זה הסיפור האמיתי והמדהים של מועדון הכדורגל האנגלי סנדרלנד, שהראה לעולם כולו מהי משמעותה של התמדה ואיך אפשר לחזור מהמקום הכי נמוך – בחזרה לפסגה.

מה קרה לקבוצת הכדורגל סנדרלנד?

לפני כמה שנים, סנדרלנד הייתה חלק מהפרמייר-ליג, ליגת הכדורגל הבכירה והחשובה ביותר באנגליה. תחשבו על זה כמו להיות בכיתת המצטיינים של בית הספר, איפה שכל השחקנים הכי טובים נמצאים. אבל אז, משהו התחיל להשתבש. הקבוצה החלה להפסיד במשחקים, פעם אחר פעם. הביטחון של השחקנים ירד, והאווירה במועדון הפכה להיות קשה. בסוף אותה עונה, קרה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לקבוצה: היא ירדה ליגה. היא נאלצה לעבור לשחק בליגה השנייה, הפחות נחשבת.

אבל הסיפור לא נגמר שם. במקום להתאושש ולחזור, הקבוצה המשיכה לחוות קשיים. באופן כמעט לא ייאמן, בשנה שלאחר מכן היא ירדה ליגה פעם נוספת, אל הליגה השלישית. זה היה שפל חסר תקדים עבור מועדון עם היסטוריה כל כך מפוארת. האוהדים היו שבורי לב, והיה נראה שהכל אבוד.

"סנדרלנד עד המוות": כשהכישלון הופך לסדרת טלוויזיה

בדיוק בנקודה הזאת, כשסנדרלנד הייתה במצב הכי קשה שלה, נטפליקס נכנסה לתמונה. הם החליטו ליצור סדרת דוקו בשם "סנדרלנד עד המוות" (Sunderland 'Til I Die), שתתעד את המועדון מקרוב. למה שקבוצה תסכים שיצלמו אותה ברגעים הכי מביכים שלה? אולי כי הם קיוו לנס, ואולי כי סיפור על התמודדות עם קושי יכול להיות מרתק. הסדרה הראתה הכל, בלי פילטרים: את הפנים הנפולות של השחקנים בחדר ההלבשה אחרי הפסד, את המנהלים המתוסכלים שמנסים למצוא פתרונות, ואפילו שיחות טלפון שבהן שחקנים סירבו להצטרף לקבוצה כי היא נחשבה ל"קטנה מדי".

אחד הרגעים הזכורים ביותר מהסדרה היה קטע קצר עם אוהדת בשם מישל, שאחרי עוד הפסד צורב, שאלה בכאב אמיתי: "למה זה אף פעם לא אנחנו? למה אנחנו אף פעם לא חוגגים?". השאלה הזו הפכה לסמל של התסכול והעצב של אוהדי הקבוצה במשך שנים.

נקודת המפנה: בעלים חדש, תקווה חדשה

כשהכל נראה אבוד, הגיע המהפך. איש עסקים צעיר בשם קיריל לואי-דרייפוס רכש את המועדון. הוא הביא איתו אנרגיה חדשה ותוכנית עבודה מסודרת. במקום לקבל החלטות מתוך לחץ, המועדון התחיל לעבוד בצורה חכמה וארוכת טווח. הם הקימו הנהלה יציבה, מינו צוות מקצועי רציני, והשקיעו המון בסקאוטינג – איתור וגיוס של שחקנים צעירים ומוכשרים שבאמת רצו להיות חלק מהפרויקט החדש. פתאום, כשסנדרלנד התקשרה להציע לשחקן להצטרף, הוא כבר לא סירב. הוא הקשיב בעניין.

המסע המופלא בחזרה לליגה הבכירה

העבודה הקשה השתלמה. הקבוצה התחזקה, התחילה לנצח, וטיפסה בחזרה לליגה השנייה. אבל המבחן האמיתי היה הפלייאוף – סדרת משחקים מכריעה שקובעת מי יעלה לפרמייר-ליג. המשחקים האלה היו מותחים כמו סרט הוליוודי. בחצי הגמר, סנדרלנד כבשה שער ניצחון בדקה ה-122, עמוק בתוך ההארכה! בגמר הגדול, שנערך באצטדיון ומבלי האגדי בלונדון, מול עשרות אלפי אוהדים נרגשים באדום-לבן, הם כבשו שער ניצחון דרמטי בדקה ה-95. הקהל שאג מאושר. אחרי שבע שנים ארוכות וקשות, סנדרלנד סוף סוף חזרה למקום שאליו הרגישה שהיא שייכת: הפרמייר-ליג.

מה צופן העתיד לסנדרלנד?

החזרה לליגה הבכירה היא רק ההתחלה. הקבוצה, שפעם התחננה לשחקנים בינוניים, מגיעה עכשיו עם תקציב רכש עצום של כ-136 מיליון ליש"ט. היא כבר החתימה שחקנים בכירים כמו גרניט ג'אקה, קפטן נבחרת שווייץ, ושחקנים צעירים ומבטיחים. החזרה לפרמייר-ליג מסמלת גם את חזרתו של הדרבי – המשחק הגדול והטעון נגד היריבה המושבעת, ניוקאסל. במשך שנים אוהדי ניוקאסל צחקו על סנדרלנד, אבל העונה הם יפגשו קבוצה חזקה, נחושה ולא פראיירית בכלל.

הגיבורים הגדולים של הסיפור הזה הם ללא ספק האוהדים. הם אלו שעמדו בגשם ובשלג, המשיכו למלא את האצטדיון ולעודד גם כשהקבוצה הפסידה. האהבה והנאמנות שלהם נתנו לשחקנים את הכוח לא לוותר. ומה עם מישל, האוהדת ששאלה "למה זה אף פעם לא אנחנו?" לאחרונה היא אמרה בראיון: "אני מרגישה שאני בחלום. זה פשוט נהדר". הסיפור של סנדרלנד מלמד אותנו שגם אחרי כישלונות, בעזרת עבודה קשה, אמונה וקהילה תומכת, אפשר להפוך סיפור עצוב לסוף הוליוודי.