דמיינו עולם עצום, מסתורי וחשוך, מלא ביצורים שנראים כאילו נלקחו מספר מדע בדיוני. העולם הזה אינו נמצא בכוכב לכת רחוק, אלא ממש כאן, קרוב לבית - במעמקי הים התיכון, מול חופי ישראל. זהו ה'ים העמוק', אזור שמתחיל בעומק של 200 מטרים ומטה, והוא אחד המקומות האחרונים על פני כדור הארץ שנותרו כמעט לחלוטין בלתי נחקרים. שטחו הימי העמוק של ישראל גדול כמעט כמו כל השטח היבשתי של המדינה, אך אנו יודעים עליו פחות מאשר על פני הירח.

בשנים האחרונות, קבוצה של מדענים וחוקרים ישראלים יצאה למסע גילויים מרתק אל העולם הנסתר הזה. בעזרת צוללות רובוטיות ומצלמות משוכללות, הם מתחילים למפות את הקרקעית ולחשוף את סודותיה. אך במקביל למסע הגילויים, מתגברים גם האתגרים והאיומים על הסביבה הייחודית הזו. כעת, עומדת על הפרק תוכנית חדשה ושאפתנית: להציל את העולם התת-ימי הזה לפני שיהיה מאוחר מדי.

חלל חיצון מתחת למים

"לחקור את הים העמוק זה כמו לחקור את החלל", מסבירה ד"ר עתרת שבתאי, אקולוגית ימית מהחברה להגנת הטבע. התנאים שם קיצוניים: חושך מוחלט, טמפרטורות שקרובות לקיפאון ולחץ מים אדיר. במשך שנים, חשבו מדענים שהאזורים האלה הם מעין 'מדבר' תת-ימי, ריק וחסר חיים. אך ככל שהמחקר מתקדם, מתגלה תמונה שונה לחלוטין.

החוקרים גילו 'נווה מדבר' של חיים במקומות הכי לא צפויים. למשל, באזורים שבהם גז מתאן טבעי בוקע מקרקעית הים. במקום להשתמש באור השמש לייצור אנרגיה (פוטוסינתזה), כפי שעושים צמחים על פני האדמה, כאן מתקיים תהליך מופלא שנקרא כימוסינתזה. חיידקים מיוחדים 'אוכלים' את המתאן והופכים אותו לאנרגיה. החיידקים האלה יוצרים משטחים עצומים על הקרקעית, שהופכים לבסיס של מערכת אקולוגית שלמה. סרטנים, תולעים ובעלי חיים זעירים אחרים מגיעים כדי לאכול את החיידקים, ובתורם נטרפים על ידי יצורים גדולים יותר. התהליך הזה גם יוצר מצע סלעי, שעליו מתיישבים אלמוגי עומק מרהיבים, שיוצרים גנים שלמים בחושך מוחלט.

למה עולם נסתר כל כך חשוב לנו?

אולי תשאלו, "למה שיהיה לי אכפת מיצורים שחיים קילומטרים מתחת למים?" התשובה מפתיעה: המערכות האקולוגיות האלה חיוניות לבריאות של כולנו. למשל, אותם חיידקים שאוכלים מתאן עושים לנו שירות אדיר. מתאן הוא גז חממה חזק מאוד, אפילו יותר מפחמן דו-חמצני. כשהחיידקים צורכים אותו, הם מונעים ממנו להגיע לאטמוספירה ולתרום להתחממות הגלובלית. בעצם, היצורים הזעירים האלה הם גיבורי-על קטנטנים במאבק בשינויי האקלים.

בנוסף, הים העמוק הוא בית למגוון ביולוגי עצום שרובו עדיין לא מוכר למדע. ייתכן שביצורים אלה חבויות תרופות חדשות למחלות או פתרונות טכנולוגיים שעדיין איננו יכולים לדמיין. הגנה על הים העמוק היא כמו הגנה על ספרייה ענקית שעדיין לא קראנו את רוב ספריה – איננו יודעים אילו אוצרות ידע נאבד אם היא תיפגע.

מרוץ נגד הזמן

העולם המופלא הזה נמצא בסכנה. ככל שהטכנולוגיה האנושית מתקדמת, כך גוברת הפעילות שלנו בים. קידוחים לחיפוש גז טבעי עלולים לפגוע בקרקעית הרגישה. ציוד דיג, כמו רשתות וחוטים, שנופל מספינות, מסתבך בבעלי החיים ויוצר 'רשתות רפאים' שממשיכות לפגוע בסביבה במשך שנים. תנועה ערה של אוניות מגבירה את הסיכון לזיהום מנפט או כימיקלים. ובעתיד, ייתכן שירצו להקים בים העמוק חוות לגידול דגים או להניח כבלי תקשורת וחשמל. "הרבה מאוד גורמים מכוונים היום לים העמוק, שעוד אין עליו הגנה מספקת", אומרת ד"ר שבתאי. "לכן חשוב לקדם הגנה על השטחים האלה, לפני שיתחיל פיתוח אינטנסיבי".

תוכנית ההצלה: 30 אחוז עד 2030

כדי להתמודד עם האתגר, מדינות רבות בעולם, וישראל בתוכן, התחייבו ליעד שאפתני המכונה "30 עד 2030": להפוך 30% מהשטחים הימיים שלהן לשמורות טבע מוגנות עד שנת 2030. בהובלת החברה להגנת הטבע וצוות של 20 חוקרים מהארץ והעולם, גובשה 'תוכנית אב' מדעית שמציעה להכריז על 10 שמורות טבע חדשות בים העמוק של ישראל. כל שמורה כזו תהיה גדולה ומשמעותית, ותגן על בתי גידול ייחודיים כמו אזורי נביעות המתאן.

התוכנית נבנתה בחוכמה כדי למצוא את האזורים החשובים ביותר לשימור, תוך ניסיון לצמצם את הקונפליקט עם פעילויות אחרות כמו הפקת גז. כיום, רק אחוזים בודדים מהמרחב הימי העצום הזה מוגנים. התוכנית החדשה שואפת לשנות את המצב מהקצה אל הקצה.

הדרך עוד ארוכה, אבל התקווה גדולה

הכרזה על שמורת טבע היא תהליך ארוך ומורכב. הוא דורש אישורים ממשרדי ממשלה שונים ותקציבים גדולים כדי לבצע סקרים מדעיים מקיפים שיוכיחו את חשיבות האזור. זהו האתגר הגדול ביותר כרגע. אבל ד"ר שבתאי אופטימית. "שמורות הטבע הימיות שכבר יש לנו היום הן טובות ואנחנו יכולים להיות גאים בהן", היא אומרת. בישראל, בניגוד למקומות אחרים, בתוך שמורה ימית אסור לקדוח או לדוג, ויש פיקוח הדוק. לכן, היא מאמינה, "כשיהיו שמורות בים העמוק - הן יהיו שמורות מדהימות ואיכותיות". המשימה להציל את החלל האחרון של ישראל רק החלה, והיא דורשת מאמץ משותף של מדענים, ממשלות, ואולי יום אחד - גם שלכם.