מאחורי הקלעים של ה-NBA: איך מחליטים את מי אתם רואים בטלוויזיה?

เคยสงสัยไหมว่า למה אתם רואים כל כך הרבה משחקים של לברון ג'יימס וסטף קרי, גם כשהקבוצות שלהם, הלייקרס והווריירס, לא תמיד נמצאות בראש הטבלה? התשובה היא לא רק ספורטיבית, אלא גם עסקית, והיא חושפת את האסטרטגיה המרתקת של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. בכל שנה, ה-NBA ושותפות השידור שלה יושבות ומרכיבות פאזל ענק: לוח המשחקים שישודרו בטלוויזיה הארצית בארצות הברית, מה שנקרא "שידורים לאומיים". אלו המשחקים שמשודרים ב"פריים טיים", שעות צפיית השיא, ונצפים על ידי מיליוני אנשים ברחבי המדינה והעולם. ההחלטה אילו קבוצות יקבלו את הבמה המרכזית היא אחת ההחלטות החשובות ביותר שהליגה מקבלת, והיא משפיעה על כל מה שאנחנו, האוהדים, חווים.

כוחם של כוכבים ותיקים מול אלופים שבדרך

העונה הקרובה מציגה תמונה ברורה: ה-NBA עדיין מאמינה בכוח המשיכה של הכוכבים הגדולים והמוכרים שלה. לוס אנג'לס לייקרס של לברון ג'יימס וגולדן סטייט ווריירס של סטף קרי שובצו כל אחת ל-34 משחקים בשידור לאומי. זהו מספר עצום, שמציב אותן בפסגה. הדבר המעניין הוא שגם שתי קבוצות שנחשבות לפייבוריטיות לזכות באליפות, אוקלהומה סיטי ת'אנדר וניו יורק ניקס, קיבלו בדיוק את אותו מספר שידורים - 34.

אז מה קורה פה? הליגה בעצם אומרת לנו שני דברים. ראשית, ניצחונות ואליפויות הם חשובים מאוד. הת'אנדר והניקס הן קבוצות מרגשות, מלאות בכישרון צעיר, והאוהדים רוצים לראות אותן בדרך לפסגה. אבל, וזה אבל גדול, ה-NBA יודעת ששמות כמו לברון וסטף הם מגנט לצופים. הם אייקונים, שחקנים ששינו את המשחק והפכו למותגים عالمיים. אנשים יתחברו למסך כדי לראות אותם, גם אם הקבוצה שלהם פחות מצליחה באותה עונה. זה דומה לסרט קולנוע: לפעמים הולכים לראות סרט בגלל שהשחקן הראשי הוא כוכב ענק שאוהבים, ולאו דווקא בגלל שהסרט צפוי לזכות באוסקר.

הדור הבא נכנס לאור הזרקורים

למרות ההתמקדות בכוכבים הוותיקים, ה-NBA משקיעה המון בבניית הכוכבים של המחר. הליגה מבינה שכדי להמשיך ולצמוח, היא חייבת להציג לקהל את הפנים החדשות והמרעננות. הדוגמה הבולטת ביותר היא ויקטור וומבניאמה מסן אנטוניו ספרס. הכוכב הצרפתי הצעיר, שמרתק את עולם הכדורסל, יופיע ב-22 משחקים לאומיים, קפיצה משמעותית מהעונה שעברה. גם קייד קנינגהאם מדטרויט פיסטונס, רכז מלהיב, יקבל 15 שידורים לאומיים, אחרי שבשנה שעברה שודר פעם אחת בלבד!

גם קבוצות שלמות נמצאות במגמת עלייה. יוסטון רוקטס, שאחרי צירופו של הכוכב קווין דוראנט בטרייד הפכה לקבוצה מסקרנת, זינקה מפחות מחמישה שידורים לאומיים בעונה שעברה ל-28 בעונה הבאה. גם מינסוטה טימברוולבס, קליבלנד קאבלירס ואורלנדו מג'יק יקבלו הרבה יותר חשיפה. המהלך הזה הוא אסטרטגי: ה-NBA מציגה לאוהדים את היורשים, ומוודאת שגם בעוד חמש או עשר שנים, יהיו כוכבים גדולים שכולם ירצו לראות.

ומה עם הישראלי שלנו?

נקודת אור ישראלית בתוך כל המספרים הגדולים היא העלייה בחשיפה של דני אבדיה וקבוצתו, פורטלנד טריילבלייזרס. אחרי עונה מצוינת מבחינה אישית, ה-NBA שמה לב. הקבוצה, שבעונה שעברה שודרה בשידור לאומי פעם אחת בלבד, תקבל העונה שמונה משחקים על הבמה הגדולה. זוהי הבעת אמון באבדיה ובפוטנציאל של הקבוצה הצעירה, וזו הזדמנות נהדרת עבורנו לראות את הנציג שלנו מתמודד מול הגדולים ביותר.

משחק של מיליארדים

מאחורי כל ההחלטות האלה עומד כסף, והרבה ממנו. ה-NBA חתמה לאחרונה על הסכם שידורים חדש ועצום ל-11 השנים הבאות עם חברות ענק כמו דיסני (שבבעלותה ESPN), אמזון ו-NBC. שווי החוזה? 75 מיליארד דולר. הסכום האסטרונומי הזה הוא הסיבה שהליגה יכולה לשלם לשחקנים משכורות עתק והוא הדלק שמניע את כל המכונה הזו.

אבל יש לזה גם השפעה ישירה על האוהדים בארצות הברית. כדי לצפות בכל המשחקים, הם יצטרכו כעת מנוי לכמה שירותי סטרימינג שונים - גם לערוצי הספורט המסורתיים וגם לשירותים כמו 'פיקוק' של NBC ו'אמזון פריים'. זה מראה איך עולם צריכת הספורט משתנה, והופך ליותר דיגיטלי ומפוצל. בסופו של דבר, לוח השידורים הוא שילוב עדין בין אמנות לספורט, ובין בידור לעסקים. הוא מנסה לספר את הסיפור של הליגה: סיפור על אגדות שלא נגמרות, על כוכבים חדשים שנולדים, ועל משחק אחד שתמיד מצליח לרתק מיליונים.